טור חושן משפט — סימן א׳

ברוך ה' אלהי ישראל אשר בחר בנו מכל העמים. ונתן לנו תורת אמת ומשפטים ישרים ותמימים ויגרש מפנינו גוים גדולים ועצומים. ויטענו בחבל נחלה ויפל חבלינו בנעימים. בעבור נשמור חקיו ובתורתו נהגה לילות וגם ימים. ובכמה מקומות הזהירנו על דבר המשפט. תחלת בואנו למרה שם שם לו חוק ומשפט. וגם בקרבינו לפני הר סיני לתת לו עשרת הדברים הקדים לנו דבר המשפט. ומיד אחריה פתח בואלה המשפטים והביא במדרש משל על זה למטרוניתא שמהלכת בשוק ועבדים הולכין לפניה ולאחריה. ועוד צוה אותנו על דבר המשפט וכי יפלא ממך דבר למשפט שאם יעלה בלב היחיד לחלוק על המרובים שילכו אל השופט אשר יהיה בימים ההם ויגיד להם דבר המשפט שלא תחזור תורה כשתי תורות זה יאמר בכה וזה יאמר בכה אבל תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכולנו ואמרו חז"ל גמירי דשכינה בחלקו של בנימין ולשכת הגזית אצלה בחלקו של יהודה שבה סנהדרין יושבים ומהם יוצאת תורה ומשפט לכל ישראל כי בעבור זכות עשיית התורה והמשפט שכינה שורה בישראל. ומלבד אלה היו שני בתי דינין של כ"ג במקדש אחד בפתח העזרה ואחד בפתח הר הבית. ומלבד אלה היו בירושלים ארבע מאות ושמונים ואחד בתי דינין חוץ מבתי דינין שבכל עיר ועיר לאין מספר:

ובראותי אני יעקב בן הר"ר אשר ז"ל כי בעוונינו חרב מקדשינו ובטלו כל אלה. ואין לשכה ואין סנהדרין. לא בירה ולא פרהדרין. אין מלך ולא שרים. לא שועים ולא חורים. לא שופטים ולא שוטרים. לא נביא ולא אורים. לא כהן ולא מורים. ואין שופט צדק. גם אפסו מחזיקי בדק. אך פרצות ולא גדרים. עקוב ולא מישרים. עקלקלות ולא ישרים. חשך ולא מאורים. אופל ולא נהורים. צלמות ולא סדרים. השופטים נשפטים. השוטרים נשטרים. העוצרים נעצרים. העוזרים נעזרים. התומכים נתמכים. הסומכים נסמכים. המושיעים נושעים. המוכיחים נוכחים. איש הישר בעיניו יעשה. ומי יאמר לו מה תעשה. יצוא יצא לו מאם הדרך וקלקל. על כן יצא המשפט מעוקל. יש אשר ידרוש דבר המשפט. ולא ישכון עליו ענן אורו. כי קט מהשיגו שכלו. ויש אשר ישכון עליו ענן אורו. אבל הוא ברצונו יחשיך מאורו. כי יראת מדת הדין מתוחה כנגדו יאמר משפט אבחרה לי בדבר אחד מהמחברים ובהם אדברה וירוח לי ומקלי יגיד לי. על כן עוררתי ועלתה במחשבתי לחבר ספר במשפטי הדינין על דרך פסקי א"א הרא"ש ז"ל אשר הם בנויים על יסוד הרב הגדול הר"י אלפסי זצ"ל אשר סילת ובירר התלמוד בנפה ברורה. והוציא לאור כל תעלומה. ובמעט מקומות אשר אין דעתו מושווה עם דעת שאר המחברים כמו הרמב"ם וזולתו אני כותב דעתם ודעת א"א הרא"ש ז"ל והסכמתו למען ירוץ הקורא בו ויעשה ככל אשר ימצא במקום ההוא ולא יסור ממנו ימין ושמאל וקראתיו חשן המשפט ואתן אל חשן המשפט האורים והתומים יען כי הוא נדרש לכל שואל להיות עיניו מאירים ולהיות מפתח שפתיו ישרים ותמימים. ובו נשלמו ארבעה הטורים. אשר חצבתי בעזרת שוכן מרומים:

הטור האחד אורח חיים שבו נתתי את הברכות ואת התפלה והלכות שבת ומועד ומשפטיהן וקראתיו אורח חיים כי ממנו תוצאת חיים:

והטור השני יורה דעה ההולך קדמת "אסור" להורות את בני ישראל המותר והאסור וקראתיו יורה דעה כי הוא יורה דעה ויבין שמועה:

והטור השלישי אבן העזר שם עשיתי לאדם עזר כנגדו גם כשלחה גרש איך יגרשנה מנגדו וקראתיו אבן העזר יען כי הוא להועיל גם לעזר:

והטור הרביעי חשן המשפט שם חקקתי חוק ומשפט:

וזה סדרו. תחלה ביארתי איזה הן הדברים שדנין בזמן הזה. והלכות הדיינין בכמה דנין. ומתי דנין. ומי הוא ראוי להיות דיין. וכיצד יתנהג בדין ועם בעלי הדינין. ובהזמנתם ובפשרותם ובכתיבת פסק דין. ובהרחקת שוחד וכל משפטיו. ואם טעה בדין. והלכות עדות. מי הראוי להעיד. וכיצד מקבלין אותו. ואם מכחישין זה את זה וכל משפטיו. והודאה בפני עדים. ומלוה בשטר. ומתי כותבין השטר. וכל משפטי השטר כתיבתו. וחתימתו. וקיומו. ומכירתו. והמוצאו. והמשליש שטרו. וכל דיני השלישות. והשמטת שביעית. והוציא עליו כתב ידו. ומלוה על פה. מתי זמן פרעון ההלואה ואנה ניתנה ליתבע. ואחד שלוה משנים. ושנים שלוו מאחד. וכל דיני הלואה. ומלוה על המשכון. ואם אבד המשכון או נשתמש בו. ואם הוא שומר שכר עליו. וטענות רבות בין מלוה ולוה. וענין שבועות של תורה. וענין שבועות היסת. ושבועות המשנה. והנשבעין ונוטלין. והנשעין שלא בטענה וכל משפטיהן. וכיצד ממשכנין הלוה. ובמה ממשכנין אותו. ומצות השבת העבוט. סדר גביית החוב בפניו ושלא בפניו. וכיצד נפרעים מן היתומים. ויתומים מן היתומים ומן הלקוחות. וכל דיני הפרעון על ידו או על יד שלוחו עד שיגיע ליד המלוה. ודיני הרשאה. ומי יכול להרשות ומי צריך הרשאה. והולך או תן מנה לפלוני. ומעמד שלשתן. ודין ערבות. ודיני חזקות שטוען על המוחזק בידו שהוא שלו במקרקעי ובמטלטלי לכל אדם ולאומן. ולשנים שמוחזקים בדבר אחד וחולקים עליו. וחזקת אורה. ושיעור הרחקת כל דבר המזיק לחבירו. והיזק ראייה לשותפים שבחצר. וחילוקו. ודברים שבני חצר ובני מבוי ובני העיר כופין בו זה את זה. והשותפין בחצר ובשדה היאך יתנהגו זה עם זה והיאך חולקים אותו ביניהם. ודינא דבר מצרא. ושנים שמשתתפין במה יתקיים. וכיצד יתנהגו זה עם זה והיאך יחלוקו. ודין השליחות והמקח במה יתקיים במקרקעי ובמטלטלי בכל דבר ודבר. ואם היה אנוס או על תנאי. או אם היה מוסר מודעא. או אם היה בו אונאה. ושיעור אונאה ודיניה. ואם מכר דבר שלא בא לעולם או שאין בו ממש. וכל דבר ודבר מה נמכר בכללו. ודין אחריות המקח בכל משפטיו. ומוכר במדה ובמשקל. ושיעור המדות והמשקלות ואיך ימדדו וישקלו. וחרש שוטה וקטן. וגוי אנס שמכרו. וכתיבת שטר על הקניה. והמתנה במה תתקיים בבריא ובשכיב מרע. ומצוה מחמת מיתה. ובנותן מהיום ולאחר מיתה. ואם הוא בתנאי או באונס. או מוסר מודעא. או שאומר אחריך לפלוני וכל משפטיה. והשבת אבידה. ואיזה אבידה חייב להשיבה. וכיצד מטפל בה. והמוצא מציאה. ופריקה וטעינה. והזוכה מן ההפקר ובנכסי הגר. ודיני נחלות לבכור ולפשוט ולספק. ומעביר נחלה מהיורש. או שמעיד על אחד מבניו שהוא בכור או על אחד שהוא בנו וכל משפטו. ואם הניח בנים גדולים וקטנים והשביחו הגדולים הנכסים. והיאך חולקים. ושבוי שנשבה מה יעשו בנכסיו. ודין אפיטרופסות. שומר חנם חיובו ופטורו. ודיני הפקדון כיצד יתנהג בו הנפקד. ואם שלח בו יד או טוען שנגנב או פשע בו ורוצה לשלם וכל משפטיו. ושומר שכר חיובו ופטורו. השוכר חיובו ופטורו. ואם שכר בהמה וכלים כמה יטעון עליהם. ואם הבהמה בחצי הדרך. והשוכר בית מחבירו. או חוכר. או מקבל שדה. והשוכר את הפועל כיצד יתנהג עמו. ואם חזר בו בעל הבית או חלה או נשלמה המלאכה בחצי היום. וממה אוכל הפועל. וזמן פרעון שכרו. ושלא לחסום פרה במלאכתה וממה היא אוכלת. ודיני השואל חיובו ופטורו וכל משפטיו. ודיני הגנב במה יתחייב. ובמה קונה הגנבה. והלוקח ממנו. ואם הוא גנב מפורסם. ואם יצא לבעל הבית שם גנבה בעיר וכל משפטיו. ודיני הגזלן במה מתחייב. ומתי קונה הגזילה. ודין הלוקח ממנו. ודין השבת גזלה. וגזלן דרבנן. ודינא דמלכותא. והגוזל קרקע והשביחה. או שטפה נהר. ואם הנגזל בא לטרפה מיד הגזלן ומיד הלוקח אחר שהשביחה. ודין הלוקח מגזלן. והיורד לשדה חברו או לחורבתו שלא ברשות. ודין אדם המזיק ממון חברו. וממונו שמזיק לחבירו או לממון חבירו. והם ה' אבות הקרן והרגל והשן והבור והאש ותולדותיהן. ואדם החובל בחבירו או מביישו. ודיני נפשות הנידונין בזמן הזה. ודין הרודף אחר חבירו להרגו או אחר אחד מכל העריות של חייבי מיתות בית דין וכרת. והבא במחתרת והמינין והאפיקורסין:

וראיתי עוד לעשות סימנים לכלול כל ענין וענין במלות קצרות לכתבם בתחלת הספר במספר ובמנין למען היות נקל לחפש כל ענין וענין:

ולא מחכמה אשר בי עלתה בלבי לעשות זאת. כי יודע אני שאין בי דעת ומזמה. ולא אתי יודע עד מה. אבל בחסדי ה' בטחתי ומאתו אני שואל לתת מחכמתו בלבי לעשות צדק ומשפט. כי הוא חפץ בדרך צדקה ומשפט. ויעיר לי אזן בלמודים. ובמפתח שפתי יתן מישרים. להקם עדות ביעקב ולהשם תורה בישראל. כדכתיב ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל. אשר צוה את אבותינו להודיעם לבניהם. וכתיב מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל. וכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו'. וכתיב לא תכירו פנים במשפט כקטן כגדול תשמעון לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא. וכתיב ויאמר לשופטים ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפוטו כי לאלהים ועמכם בדבר המשפט. וכתיב למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה וגו'. וכתיב אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת. וכתיב עשה צדקה ומשפט נבחר ליי' מזבח. וכתיב אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. וכתיב כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות:

בוזהו כוונת רבותינו ז"ל באמרם כל הדן דין אמת לאמתו כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית כי הקב"ה ברא העולם להיות קיים והרשעים שגוזלין וחומסין מחריבין אותו במעשיהם וכמו שמצינו בדור המבול שלא נחתם גזר דינם אלא על הגזל דכתיב כי מלאה הארץ חמס וכתיב בתריה הנני משחיתם את הארץ נמצא שהדיין המשבר זרועות רמות הרשעים ולוקח מידם טרף ומחזירו לבעלים מקיים העולם וגורם להשלים רצון הבורא יתברך שמו שבראו להיות קיים והרי כאילו נעשה שותף להקב"ה בבריאה ואברהם אבינו לא ידעו השם וקראו אוהבי אלא על אשר הלך בדרך המשפט והדריך בו בניו כדכתיב [בראשית יט] כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו את דרך ה' לעשות צדקה ומשפט ומרע"ה רבן של כל הנביאים לקח עצת יתרו בענין המשפט להעמיד שופטים להזהיר את ישראל ולצוותם ע"ד המשפט וה' הסכים על ידו ויהושע אחרי כרתו ברית עם ישראל לעבוד את ה' סיים את דבריו במשפט דכתיב [יהושע כד] ויכרות יהושע ברית לעם ביום ההוא וישם לו חק ומשפט בשכם כי המשפט הוא יסוד ועיקר גדול בעבודת השם ואחריו כל שופט ושופט שפט את דורו והשיבו מדרכו הרעה לעבודת ה' ללכת בדרך אשר דרך בה אברהם אבינו לעשות צדקה ומשפט ובעבור זה ניצולו מידי אויביהם עד קם שמואל לנביא נאמן השם וישפוט את ישראל כל ימי חייו והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והמצפה והגלגל ושפט את ישראל את כל המקומות האלה ואמרו חכמים שבדרך שהלך שנה זו לא הלך שנה זו למען השיב לב כל העם לעבודת השם וללכת בדרך אשר הלך אברהם אבינו ע"ה וימשח את דוד למלך על ישראל וילך גם הוא בדרכי השם מכל אשר היו לפניו דכתיב ויעש דוד משפט וצדקה ויואב יחיה את שאר העיר ואחז"ל בזכות משפט וצדקה שעשה דוד יואב יחיה את שאר העיר ויקם בנו תחתיו ידיד ה' אשר אהב ללכת בחוקות דוד אביו וישאל מאת ה' לב מבין שומע לשפוט את עמו להבין בין טוב לרע וייטב בעיני ה' על אשר שאל את הדבר הזה ויתן לו לב חכם ונבון אשר כמוהו לא היה לפניו ואחריו לא קם כמוהו וייראו כל ישראל מפניו כי ראו כי חכמת ה' בלבו לעשות משפט וגם יהושפט שהלך בדרכי אביו וגבה לבו בדרכי ה' נתחזק בדבר המשפט והעמיד שופטים בכל עיר ועיר ויאמר אל השופטים ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפוטו כי לה' ועמכם בדבר המשפט וגם יאשיה שהכתוב מעיד עליו וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ה' בכל לבבו ואחז"ל שכל דין שדן עד שהיה בן י"ח שנה החזיר לבעליו וגם מלך המשיח שיגלה במהרה בימינו משבחו הפסוק בדבר משפט דכתיב [ישעיה יא] ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ וגו' וכפי גודל משכורתו כן עונש המבטלו והמעוותו כדתנן חרב בא לעולם על הדין ועל עוות הדין וכן אמר דוד [תהלים קיט] עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעשקי מכלל שבמניעת המשפט יונח ביד העושקים ולא חרבה ירושלים ולא גלו ישראל אלא על שבטלו המשפט כדכתיב [ישעיה א] מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים וכתיב [שם] יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבא אליהם וכתיב בתריה הוי אנחם מצרי ואנקמה מאויבי ובמשפט עתידה לפדות דכתיב [שם] ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה וכתיב [שם] דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה וכתיב בתריה אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו והוא מקרב הגאולה דכתיב [ישעיה נו] שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות והקב"ה חפץ בו יותר מבכל הקרבנות דכתיב [משלי כא] עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח מחטאת ועולה לא נאמר אלא מזבח ובכמה מקומות הזהיר עלינו ע"י משה רבינו עליו השלום [דברים א] לא תכירו פנים במשפט לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא ועוד הזהיר עלינו בעשה [ויקרא יט] בצדק תשפוט עמיתך [דברים א] ושפטתם צדק וצוה למנות שופטים בכל המקומות דכתיב [דברים טז] שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך שופטים הם הדיינין הקבועין לשפוט ושוטרים הן בעלי מקל ורצועה העומדין לפני הדיינין לרדות על פי הדיינין:

גוא"ר ירמיה אשר תשים לפניהם אשר תלמדם מיבעי ליה אלא אלו כלי הדיינין מקל ורצועה מנעל ושופר וכתב רב האי בית דין צריך שיהא לו מזומן במושב ב"ד מקל לרדות בו ורצועה לחלקות בו ושופר לנדות בו וספר תורה נמי צריך שתהא מזומן בב"ד כדאמרינן בתקנת עזרא שיהו בתי דינין קבועים בב' ובה' ואמרינן מ"ט משום דשכיחי בהו רבים איבעית אימא משום טירחא לאפוקי ספר תורה ותנן בפ"ק דמכות [ז.] סנהדרין נוהגת בין בארץ בין בח"ל ומסקינן בגמרא שאין ח"ל שוה לארץ שבארץ חייבין למנות בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר ובח"ל אין חייבין למנות אלא בכל פלך ופלך ולא בכל עיר ועיר ודוקא בזמן שיש סמיכה אבל האידנא דליכא סמיכה כל הדיינים בטלים מן התורה כדכתיב לפניהם לפני אלהים הכתובים בפרשה דהיינו סמוכים ודרשינן לפניהם ולא לפני הדיוטות ואנו הדיוטות אנו לפיכך אין הדיינין מן התורה אלא דשליחותייהו דקמאי עבדינן:

דומסקינן דלא עבדינן שליחותייהו אלא במידי דשכיחא ואית ביה חסרון כיס כגון הודאות והלואות פי' שתובע אותו בעדי הודאה שהודה לו בפניהם או שהלוה לו בפניהם אבל במידי דלא שכיח אפילו אית ביה חסרון כיס כגון אדם שחבל בחבירו אין דנין אותו וכן מידי דלית ביה חסרון כיס כגון בושת אע"ג דשכיח אין דנין אותו וכתב הרמב"ם אבל ריפוי ושבת דנין אותו וכן הורו הגאונים ואמרו שמעשים בכל יום לגבות ריפוי ושבת בבבל ומדברי א"א הרא"ש זצ"ל יראה שאין דנין אותו וכן שור שהזיק אדם אינו מצוי ואין דנין אותו אבל אדם שהזיק שור ושור שהזיק שור מצוי הוא ודנין אותו ודוקא שהזיק בשן ורגל בין שהזיק לבהמה כגון שנתחככה בה או אכלה פירות שדרכה לאכול וכיוצא באלו ובין שהזיקה אוכלין שחייבת עליהם נזק שלם דנין אותו אבל אם הזיקה בקרן או בתולדותיו אין דנין אותו שאם תם הוא קי"ל פלגא נזקא קנסא ואין דנין אותו ואם במועד אין מועד בבבל ואפילו הועד בא"י ובא לבבל אין דנין אותו דמילתא דלא שכיחא הוא. כתובת אשה וירושות ומתנות דינן כהלואות ודנין אותו כדי לנעול דלת בפני עושה עולה שלא יסמוך לומר שכנגדו לא ימצא מומחים שידונו אותו וכן גזילות דנין אותן אבל כל קנס אין דנין וכ"כ הרמב"ם כל הקנסות שקנסו חכמים בתוקע לחבירו וסוטר לחבירו וכיוצא בהן אין גובין אותם וכל המשלם חצי נזק או יותר ממה שהזיק אין גובין אותו חוץ מחצי נזק צרורות שהוא ממון ואינו קנס: מי שגנב או גזל גובין ממנו הקרן בחוץ לארץ ולא התוספת ולא כל המשלם על פי עצמו גובין אותו בח"ל שהרי הפגם והבשת והכופר משלם אדם ע"פ עצמו כגון פיתיתי בתו של פלוני המית שורי את פלוני ואין גובין אותו בדייני חוצה לארץ:

הדיני גרמות אינם כקנסות וגובין אותן בחוצה לארץ וכן דין המסור אע"פ שלא עשה מעשה גובין אותו ע"כ:

ווכל אלו שאין דנין אותן אם תפש הניזק שיעור מה שראוי לו ליטול אין מוציאין מידו וכתב ר"ת דוקא שתפש דבר המזיק עצמו וכשתפשו בשעת הנזק אבל מידי אחריני לא שאם תועיל תפישה לכל מה שיתפוש היום או למחר יתפוש הרבה משלו ואין מוציאין מידו שאין דנין דיני קנסות בבבל וא"א הרא"ש ז"ל כתב אף אם תפש ד"א לא מפקינן מיניה ואם תפש יותר מכדי נזק שמין לו ב"ד כדי נזקו ומוציאין מידו המותר ואין זה דיני קנסות שכבר נפרע מנזקו בתקנת רז"ל שאמרו ואי תפש לא מפקינן מיניה ואין דנין אלא להחזיר המותר:

זומלשון רב אלפס יראה שאם יאמר הניזק תשומו לי הנזק מיד כדי שאדע כמה יש לי לתפוס שומעין לו וא"א כתב דלא נהירא שאין שמין כלל לגבות הנזק אלא אם תפש שמין לו ואומרין לו כך וכך תחזיר לו:

חואם בא הניזק לב"ד ואמר להם קבלו עדות שאם אתפוש משלו היום או למחר שלא יוציאנו מידי אין ב"ד נזקקין לו לקבל עדותו דכיון דאין דנין דיני קנסות בבבל אין נזקקין לו לקבל עדותו אם יתפוש כדאמרינן אין מועד בבבל אין בית דין נזקקין לקבל העדות אע"פ שאין בו עתה הוצאת ממון אבל אם תפש הניזק ותבעו המזיק לב"ד אומרין לניזק שיביא עדים אם יראה לבית דין שבדין תפש אומרין למזיק אין אנו דנין לך קנס אלא אם תרצה לפדות מה שתפש משלך תן לו כך וכך ממון ואם תפש יותר אומרים לו להחזיר המותר ואם לא הביא עדים שראוי לזכות בהם אומרים לו להחזיר מה שתפש:

טכתב רבי אברהם ב"ר דוד ז"ל שאם הודה ואח"כ באו עדי' קי"ל כרב דאמר מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור ואי תפש מפקינן מיניה ואי תפיש קמי הודאה ואח"כ הודה מפקינן מיניה ולא אמרינן דתפישה דקמי הודאה כעדים דמיא והרמב"ן הקשה לדבריו דלא הויא הודאה אלא בב"ד והאידנא ליכא ב"ד מומחין והו"ל כמודה חוץ לב"ד שאין נפטר מן הקנס כדאמרינן שאין העדאה בבבל משום דבעינן העדאה בב"ד וליכא הילכך אי תפש לא מפקינן מיניה בין תפש מקמי הודאה או אחר הודאה:

יכתב רב אלפס מנהג ב' ישיבות אע"פ שאין גובין קנס מנדינן ליה עד שיפייס לחבריה וכדיהיב שיעור מה דחזי למיתב ליה שרינן ליה לאלתר בין איפייס מרי דיניה או לא איפייס וכתב הראב"ד והוסיף לומר שאם יש לקנס קצבה כגון נ' של אונס ומפתה מנדינן ליה עד שיתן אותה קצבה וכן כתבו קצת מהגאונים ולא נהירא לא"א שאין לך גוביינא גדולה מזו דמשמתינן ליה דלנקטיה בכובסיה עד דשבק לגלימיה:

יאורב שרירא גאון כתב לא מצינו בתלמוד לנדותו אלא עד דמסלק הזיקו וסמכו חכמים האחרונים וראשי ישיבות כי ראו נזק גדול משום שאין דנין דיני קנסות ועשו תקנה לנדות החובל עד שיפייס הנחבל בקרוב כי אין דרך לדקדק ולומר כך וכך קצבנו עליך לתת כך וכך וגם לזה קצבנו ליטול כך וכך כי זה היה דיני קנסות אלא משערים בלבם שיעור קרוב ואין מגלין אותו ומנדין לחובל עד שיפייס לנחבל ורואין עד כמה מגיע לתת לו אם קרוב לאשר בלבם והנחבל אינו רוצה לקבל אומרין לו אין בנו כח לנדותו יותר מכאן ומתירין אותו ואם רחוק ממה שהיה בלבבם אין מתירין אותו עד שיקרבו לאותו שיעור:

יבוכן על המבייש בדברים דקי"ל שהוא פטור כתב רב שרירא גאון שמנדין אותו עד שיפייסנו כראוי לפי כבודו וכתב א"א ז"ל ומסתברא דיותר הוא בושת של דברים מבושת של חבלה שאין דבר גדול כלשון הרע ודיבה שאדם מוציא על חבירו:

יגירושלמי המבייש את הזקן נותן לו בושתו שלם חד בר נש איפקר לרבי יודא בר חנינא אתא עובדא קמיה דר"ל וקנסוהו ליטרא דדהבא: