בשטר כיצד וכו' פ"ק דקידושין (כו.) תנן נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה ובגמרא (שם) אמר שמואל לא שנו אלא בשטר מתנה אבל במכר לא קנה עד שיתן לו דמים מתיב רב המנונא בשטר כיצד כתב לה על הנייר או על החרס אע"פ שאין בהם שוה פרוטה שדי מכורה לך שדי נתונה לך ה"ז מכורה ונתונה הוא מותיב לה והוא מפרק לה במוכר שדהו מפני רעתה רב אשי אמר במתנה ביקש ליתנה לו ולמה כתב לו לשון מכר ליפות כחו. פרש"י מפני רעתה. דניחא ליה דליקנייה שטרא ללוקח כי היכי דלא מצי מיהדר ביה: רב אשי אמר. הך מתניתא בנתן מתנה מיירי וכו' חדא היא ולאו או או קתני אלא כך וכך כתב לו שדי מכורה ונתונה לך ליפות כחו שאם יגבנה ב"ח של נותן ממנו ישוב עליו לתבוע ממנו דמים המפורשים עכ"ל. וכ"כ הר"ן דרב אשי לאו אתירוצא דרב המנונא סמיך אלא אוקימתא אחריתא וכן דעת התוספות וכן פירשב"ם בפרק חזקת (בבא בתרא נא.) גמרא ולא לאשה בנכסי בעלה ולפי שיטה זו כאוקימתא דרב אשי קיימא לן וכל היכא דלא כתב לו אלא שדי מכורה לך אפילו מוכר שדהו מפני רעתה לא קנה עד שיתן דמים אבל הרמב"ם כתב בפ"ה מהלכות מכירה שהמוכר שדהו מפני רעתה קנה בשטר בלא נתינת דמים וכך הם דברי רבינו וכ"כ ר"י בנ"י ח"א וכתב ה"ה שלדעת הרמב"ם אוקימתא דרב אשי ה"ק דמפני רעתה בדין הוא שיקנה שהרי אפילו במתנה היה נותנה לו כי רעה בעיני אדוניה היא עכ"ל כוונתו לומר דרב אשי לא בא לחדש אוקימתא אלא לתת טעם לדברי רב המנונא ואפשר לומר דרב אשי לא לחלוק על דברי רב המנונא בא אלא לומר מלבד ישוב זה שמיישב רב המנונא אפשר ליישב דבמתנה ביקש ליתנה לו כו' וכיון דלא הקשה על דברי רב המנונא משמע דס"ל דדינא הכי הוי אלא שהברייתא איפשר ליישבה בדרך אחר א"נ אפילו ס"ל להרמב"ם דרב אשי לאפלוגי אדרב המנונא אתא פסק כרב המנונא משום דחילוק דמוכר שדהו מפני רעתה סתמא דתלמודא קאמר ליה בהאומנין גבי עייל ונפיק אזוזי וכתבתיו בסימן שקודם זה וכיון דסתמא דתלמודא קאמר ליה התם כרב המנונא דא"ל הכי הכי נקטינן כנ"ל ליישב דברי הרמב"ם: ומ"ש רבינו אפילו אין עדים כלל הם דברי הרמב"ם שם ונתבאר בסימן קפ"ט: וכתב הר"ן בפ"ק דקידושין ודאמרינן לא קנה עד שיתן לו דמים איכא מ"ד דדוקא כל הדמים אבל במקצת דמים אפי' לא עייל ונפיק אזוזי לא קני דכי אמרינן דבמקצת דמים קנה הכל כל היכא דלא עייל ונפיק אזוזי ה"מ בנותן מקצת דמים לשם קנין וכיון שקבל לשם קנין ולא עייל ונפיק אשארא גלי דעתיה דניחא ליה דליקני בהכי אבל הכא דמים הללו לא לשם קנין נתנם לו שהרי בשטר הוא קונה אלא לשם פרעון נתנן ולפיכך אע"פ שקבלם אין כאן הוכחה דניחא ליה שיקנה בהם ולפיכך י"ל שאפילו כנגד מעותיו אינו קונה דכיון דבשטר הוא קונה א"א לו לקנות בו מקצת השדה שעל כל השדה נכתב ולא על חציו וכיון שבטל כח השטר במקצתו בטל בכולו עכ"ל: כתב ה"ה בפ"ה מהלכות מכירה ואפילו בשאר קרקעות נראה דאם התנו תנאם קיים כלומר אם התנה ואמר אי בעינא בשטרא אקנה וכמ"ש בסימן שלפני זה ופשוט הוא: כתב הרשב"א בתשובה אהא דאמר שמואל אבל בשטר מכר לא קנה עד שיתן את הדמים אפשר שאפילו בשטר שיש בו קנין כן מדאמר ר"ג מלמדים אותם שלא יחזירו בהן כיצד כותב לו אני פלוני בן פלוני מכרתי שדה פלוני וכו' דמשמע דבכל ענין אחר יכולין לחזור בהם עד שיתן כל הדמיס ואפילו קנו מידו דאי לא ילמדם שיקנו מידו שוב לא היו יכולים לחזור בהם: (ב"ה) ובסימן קצ"ה אכתוב דהרמב"ם וכמה רבוותא חולקים על דברי תשובה זו וכוותייהו נקטינן ושם אכתוב שהראיה שהביא הרשב"א אינה מכרעת וקרוב הדבר לומר שמפני החולשות שראה בראייתו כתב בדרך אפשר: [%א] כתבו שטר המכירה ולוקח טוען שנתן מעות אם השטר מקוים יש מי שכתב דלוקח נאמן ומה שכותבין בשטר שמודה שקיבל רווחא דמילתא וכתב הרשב"א במקום שכותבין ואח"כ נותנין דמים על לוקח להביא ראיה שנתן אע"פ שהודה בשטר שקיבל כי אין זה כי אם נוסחת השטר ובמקום שנותנין ואח"כ כותבים וכתוב בשטר שהודה שקיבל על המוכר להביא ראיה שלא קיבל וראיה מס"פ בתרא דכתובות (קי.) כי מאחר שנהגו כן הלוקח נאמן לומר נתתי דמים מאחר שהשטר מקוים בידו ורבינו האי כתב שאין הלוקח נאמן לומר נתתי וכן מוכח בפרק מי שמת עכ"ל רבינו ירוחם בני"א ח"א. וז"ל הרשב"א שאלת במה שכתוב בעיטור שכתב רבינו אפרים בשם רבינו האי דהיכא דזבין אינש קרקע בין בשטר בין בעדים בדמים ידועים ולית ליה ראיה דיהיב דמי הוא בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן וכתבתי להודיעך דעתי אם כתוב בשטר המכירה וקבילית מינך כך וכך אם צריך הקונה ראיה שנתן. תשובה מסתברא שכל מקום שכותבים ואח"כ נותנים דמים עליו להביא ראיה אבל מקום שנותנים מעות ואח"כ כותבים אין צריך להביא ראיה שהרי העיד על עצמו שקבל מעות דומה למה שאמרו בפרק שני דייני (כתובות קי.) גבי המוציא שטר חוב על חבירו והלה הוציא שמכר לו את השדה ומ"מ אין עיקר דינם נראה יפה לפי שיש לנו עליו קושיות גדולות חדא דתניא בפרק מי שמת (בבא בתרא קנד.) הרי שהיה אוכל שדה בחזקת שהיא שלו וקרא עליה ערעור וכו' ואם אמר שטר פסים הוא או שטר אמנה שמכרתיה לך ולא נתת לי מעות אם יש עדים הלך אחר עדים ואם לאו הלך אחר שטרות כלומר יתקיים השטר בחותמיו והלך אחריו וההיא ודאי בשלא החזיק בה שני חזקה דאל"כ אפילו ליכא שטר נאמן ועוד שהרי שנינו בפ"ק דבתרא (ה.) מד' אמות ולמעלה בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן ואמרינן עלה בגמרא (ו.) ה"ד אילימא דתבעו לאחר זמנו וא"ל פרעתיך בזמנו אמאי בחזקת שלא נתן אלמא כל שהוא חייב לו מחמת קרקע שמכר לו ובא זמנו וא"ל פרעתיך נאמן שהרי למעלה מד' אמות הרי הוא כקרקע של זה שבנאו ואפ"ה כל שנתרצה לקנות ממנו ולפרעו ובא זמנו נאמן וטעמא דמסתבר הוא שהקרקע נקנה לו וחזרו המעות עליו כחוב וכמלוה על פה ונאמן לומר פרעתי עכ"ל: כתוב בהגהה ראשונה דמרדכי פרק הזהב בשם העיטור ראובן דזבן ארעא משמעון ע"ש לוי ולוי לא הרשהו וכתב השטר על שם לוי ורוצה שמעון לחזור בו אינו יכול:
מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים