מי שבקש לקנות מקח מחבירו ושאל ממנו ק"ק ונתן לו מנה ולא נתרצה כו' עד סוף הסימן תוספתא כתבה הרי"ף בפ"ק דקידושין והרמב"ם ז"ל בפרק ב' מה"מ: כתב הרשב"א שאלת ראובן שלקח קרקע משמעון בשטר והחזיקו בקרקע וכתוב בשטר מכירה היוצא מתחת יד ראובן שמכר לו שמעון באלף דינרים אח"כ פרע ראובן לשמעון תת"ק וכשבא שמעון לגבות ממנו המאה הנותרים טען ראובן מעולם לא הודיתי באותו סך והנה הסרסורים אמרו לי שאקנה באותו סך כמו שיאמר יהודה ואותו יהודה העיד בב"ד שהוא לא אמר אלא תת"ק השיב שמעון מכיון שקבלת השטר מיד הסופר וידעת שכתוב בו אלף דינרים גילית דעתך שנתרצית באותו סך השיב ראובן לא בא לידי השטר אלא לאחר שהחזקתי ופרעתי התת"ק ולא קבלתי השטר אלא כדי שיהיה לי לראיה על קניית הקרקע והסרסורים מעידים שלא נתרצה ראובן אלא בסך שיאמר אותו יהודה אלא שאחד מהסרסורים אומר שאותו יהודה אמר מתחלה אלף וכשצעק הלוקח עליו חזר ואמר תת"ק: תשובה אילו שמעון שנתרצה למכור במה שישום יהודה כיון ששם אותו בתת"ק לא נתחייב ראובן ביותר ואפילו החזיק קודם שפסק יהודה וקנה ואע"פ שזה אמר לסופר לכתוב בשטר המכר אלף דינרים לא נתחייב בכך הלוקח ואפילו קבל השטר מיד הסופר שהרי קנה בחזקה ובשומא ששם אותו האמצעי וטענת ראובן שטען שלא קבל השטר אלא כדי שיהא לו לראיה על קניית הקרקע טענה יפה היא ואם נפל ביניהם מחלוקת שהמוכר אומר אלף פסק האמצעי והלוקח אומר לא פסק אלא תת"ק נתבטלו דברי המוכר שהרי אחד מהסרסורים ואותו אמצעי מעידים כדברי הלוקח ואע"פ שהסרסור האחר אומר כי מתחלה פסק אלף הו"ל חד ואין דבריו של אחד במקום שנים ועוד שהלוקח נאמן במגו דאי בעי אמר פרעתי כל האלף ואם שניהם מודים שלא נתרצו זה לזה בפירוש כמו שיאמר אותו אמצעי אלא שהמוכר אומר לא נתרציתי אלא באלף שאמרו לי הסרסורים ושטר המכר מוכיח וזה אומר לא אמרו לי אלא כמו שיאמר אותו אמצעי והוא אמר תת"ק ופרעתי יבואו הסרסורים ויעידו אם נתרצה המוכר בכך וחזר הדין לכמות שאמרנו ואם אין הסרסורים כאן הלוקח נאמן משום מגו דאי בעי אמר פרעתי ואע"פ שכתוב בשטר אלף אין זה כמגו במקום עדים שהרי אין עדים מעידים שנתרצה לו הלוקח בכך ואפילו בטענת שמעון איני רואה שטוען עליו אלא מצד קבלת השטר והרי יש כאן מגו כמו שאמרנו וקבלת השטר אינה מוספת חיוב עכ"ל ועיין בתשובת הרשב"א שכתבתי בסימן ר"ו:
מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים