ויהי בשלשים שנה וגומר עד ויאמר אלי בן אדם עמוד על רגליך והיא פרשה א' בלבד, וכמה מהשאלות הייתי מעיר בפסוק המראה הזאת אבל אין ראוי לנטות ימין ושמאל מהנהוג והרגיל בשאר הנבואו', ולכן אעיר כאן בלבד ו' שאלות כפעם בפעם בשאר הנבואות, אח"כ בפי' הפסוקים אעיר על הדברים שראוי בהם ההתעוררות ואשיב על כל דבר ודבר כיד אלקי הטובה:
השאלה הראשונה למה זה תלה הנביא יחזקאל וקשר המראה הזאת בשנה ובחדש וביום החמישי ובמקום שהיה בארץ כשדים על נהר כבר, ולא מצינו בשאר הנביאים כזה אלא שהיו תולין נבואותיהם בשנות המלכים שנבאו בזמניהם לא ליובל ולחדש וליום ולמקום כי אין צורך לנבואה בדברים האלה:
השאלה השנית מהכפל הדברים שבאו בפסוקים הראשונים האלה כי הנה בפסוק הראשון אמר שניבא בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש ובתוך הגולה על נהר כבר וששם נפתחו השמים וראה מראות אלקים, ומיד אחריו חזר ושנה רוב ההודעו' האלה בעצמם באומרו בחמשה לחדש וזה כבר נאמר בפסו' הראשון באר' כשדי' על נהר כבר, וכבר נאמר בפסוק הראשון שהיה על נהר כבר ותהי עליו שם יד ה', וזה עצמו מה שנאמר בפסוק הראשון ואראה מראות אלקים ומה צורך בהכפל הזה, ועוד כי הנה הפסוק הראשון בא בו הנביא מדבר בעדו ואני בתוך הגולה ואראה מראות אלקים, אמנם שני פסוקים שאחריו באו בלשון נסתר כשלישי המדבר היה היה דבר ה' אל יחזקאל וגומר ותהי עליו שם יד ה' ואחר כך חזר הנביא לדבר בלשון עצמו וארא בכל המראה וכן כל שאר הספר עד סופו, ולמה אם כן נכנסו שני הפסוקים ההם בלשון נסתר בשלישי המדבר, ורש"י כתב שהפסיק רוח הקדש ב' מקראות הללו ללמד מי היה הנביא ולמנין מי מנה כאלו אחר מדבר עליו, ועדיין הקושיה עומדת למה לא פירשו בעצמו באותו הלשון שהתחיל לדבר בו:
השאלה השלישית באמרו וארא והנה רוח סערה וגומר ומתוכה כעין החשמל מתוך האש, והיא שהנה השגת החשמל היה תכלית המראו' וההשגו' כולם ולכן נזכרה בסוף המראה הזאת שנא' וארא כעין חשמל, וכן אמרו חז"ל שהשגת החשמל היה בוארא בתרא והוא ג"כ דעת הרב המורה, ואיך א"כ נזכרה בתחלת המראה בוארא הראשונה והיתה אם כן השגת החשמל בתחילה ובסוף:
השאלה הרביעית במה שזכר הנביא בענין החיות, אם במה שקרא אותם חיות והנה אין האדם חיה ואין הנשר חיה וגם השור אינו חיה כי בהמה הוא ולמה אם כן קרא את כולם חיות, ואם במה שאמר דמות אדם להנה ודמות פניהם פני אדם שהרי אף דמות שור ואריה ונשר להנה וכבר הקשה זה רש"י, וכתב שנראה בעיניו שלפי שהיה זה אב לכולם קילס הנביא את המרכבה בו והוא רמז פרצופו של יעקב אבינו, והנה גם בזה לא נמלט הרב מהספ', ויקשה גם כן מה שזכר ארבע כנפים בחיות וישעיהו הנביא זכר שראה שש כנפים לאחת בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף הרי שהיו ד' כנפים לכסות ויחזקאל אמר ששתים מהם היו מכסות את גויותיהן:
השאלה החמישית במה שזכר הנביא באופנים אם מה שאמר ודמות אחת לארבעתן ולא זכר מהו הדמות ההוא, ויקשה גם כן הכפל שבא בספור ענינם שאמרו ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים על אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו שמה הרוח ללכת והאופנים ינשאו לעומתם כי רוח החיה באופנים, ומיד אח"ז חזר לומר בלכתם ילכו ובעמדם יעמדו ובהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים לעומתם כי רוח החיה באופנים והוא כפל מבואר, והמפ' לא נתנו בו צורך כלל:
השאלה השישית במה שהכניס ענין הרקיע בתוך עניני החיות, כי הנה בתחילת המראה זכר ענין החיות ונעתק לדבר באופנים ואחריהם דיבר ברקיע אשר על ראשי החיות ואחריו חזר לדבר מענין החיות שנאמר ותחת הרקיע כנפיהם ישרות וגומר ואשמע את קול כנפיהם וגומר, ויקשה למה לא זכר כל עניני החיות יחד ואחריהם האופנים ואחריהם הרקיע ומה צורך בדילוג הזה, והנני מפרש פסוקי הנבואה הזאת באופן יותרו השאלות האלה כולם:
הכוונה הכוללת בנבואה הראשונה הזאת היא להודיע שבשנת שלשים ליובל ולהמצא ספר התורה בבית ה' בימי יאשיהו מלך יהודה בחדש הרביעי שבו הבקעה העיר בחמשה ימים בו שאז נשלמו חמשה שנים מגלות יהויכין שהגלה נבוכדנצר לבבל, והלך עמו יחזקאל הנביא אז שם בבבל הראה הב"ה ליחזקאל שכבודו ושכינתו היה נוסע ומסלק מבית המקדש, ושהשגחתו ושמירתו ומלאכיו משרתיו עושי רצונו וגלגליו ושמיו גבורי כח עושי דברו שהיו כולם בזמן ההצלחה חונים סביב לישראל לחלצם וכולם מליצים ומורים טובות עליהם, עתה היו כולם נוסעים ועוזבים שמירתו ומתנשאים מעל הארץ רוצה לומר מהשגיח בהם כי כאשר דבר מלך שלטון וכפי רצונו יעשו מלאכיו וכפי גזרתו יתנועעו יחייבו ויורו שמיו והכל מאתו ובידו, והראהו עם זה האויבים באים מארץ הצפון והאש אשר ישרפו בו בית ה' ובית המלך וכל בתי השרים בירושלם, והראהו איך תגיע הנבואה לנביאים שהיא במצותו ורצונו ולכן באה עליו בהיותו בארץ ישראל ונסתלקה ממנו וחזרה לו עתה בארץ כשדים על נהר כבר, כי כל זה לעומת זה עשה האלקים וכמו שיתבאר כל זה בפסוקים:
ויהי בשלשים שנה עד וארא והנה רוח סערה, הרב המורה כתב בתחילת פ"ז ח"ג מכלל מה שצריך לחקור עליו חברו השגת המרכבה בשנה ובחדש וביום וקושרה במקום וכו' אבל לא נתן בו הרב טעם כלל, ומפרשי ספרו מהם אמרו שהיה זה להורות שההשגה הזאת השיגה יחזקאל בעצמו ולא גנבה מזולתו, ומהם אמרו שהגרמים השמימיים עזרו לו להשיגה ושלכן זכר השנה שהיא מהשמש והחדש שהוא מהירח והיום מהגלגל היומי, והנרבוני כתב עליו שהיה זה כדי שלא נחשוב שהחיות והאופנים והחשמל שראה הנביא היו דברים שנתחדשו אז במציאות מוחשים חוץ לנפש כי הנה אילו היה כן היו רואים אותה אנשים רבים לא יחזקאל בלבד, ושלכן קשר אותה על נהר כבר שהוא שם נהר שאינו במציאות ולא נראה בעולם וכבר בהיפוך האותיות הוא רכב שענינו שהשיג המרכבה לא שהיה דבר חוץ לנפש:
והטעמים האלה כולם הבל המה מעשה תעתועים כי מה האות והמופת שלא היה יחזקאל בזה מגנבי דברים בעבור שהוא עצמו אמר ויהי בשלשים שנה ברביעי וגומר, ואולי שאז גנבם ואיך יורה זכרון השנ' והחדש והיום שהיו הגרמים השמימיים עוזרים בנבואתו כי הנה לכל זמן בין להויה בין להפסד, גם איך יורו הדברים האלה שאמר שלא היו הדברים ההם שראה חוץ לנפש כי הנה הגבלת הזמן מורה הפך זה שכך היה במציאות ולא נאמר בכתוב שראה זה יחזקאל בלבד ושלא ראו שאר אנשים, כל שכן שכבר ביאר הנביא שהיה כ"ז מראות אלקים לא דבר מוחש ואם בא הנרבוני להפך מלת כבר היה לו להפך גם כן מאמר בארץ כשדים ויתקיים בו והפכתם דברי אלקים חיים, אלא שכל אלה הם דברים בטלים אשר אין להם שחר:
ויש מפרשים ויהי בל' שנה שהודיע הנביא שראה המראה הזאת בבחרותו בהיותו בן שלשים שנה לימי חייו שהיה גבור כארי, ושהיה זה בחדש הד' תמוז להיותו תחילת הקיץ וביום הה' מהיות בה חית הלבנה בעלייה שהיו כולם דברים עוזרים אל השגת נבואתו, וגם זה הבל ורעות רוח שאין הדברים ההם עוזרים בנבואה כלל, והרב ר' דוד קמחי בשם אביו כתב ויהי בל' שנה שהיה אותו מנין ליובל ומדברי רש"י הוא, האמנם למה תלה נבואתו ביובל מה שלא עשו שאר הנביאי' בנבואותיהם, הנה הוא באמת כמו שנזכר בסדר עולם שכאשר מצא חלקיהו הכהן הגדול את ספר התורה בבית ה' היה בתחילת שנת היובל והיה זה אחרי עבור י"ז שנה למלך יאשיהו והוא מלך ל"א שנה נשארו אם כן י"ד שנה ממלכותו וי"א שנה שמלך יהויקים אחריו ויהויכין לא מלך אלא שלשה חדשים והשנה שראה יחזקאל זאת המראה היתה שנה חמשית לגלות יהויכין, הרי לך מבואר שהיתה נבואה זאת בשנת ל' ליובל, ולפי שנעשתה הרעשה רבה והתפעלות גדול בירושלם כשנמצא ספר התורה ההוא מפני שמצאוהו נגלל ביולך ה' אותך ואת מלכך כמו שכתבו חכמינו ז"ל, והמלך יאשיהו קרע את בגדיו וכל השרים אשר אתו ושלח את שריו לשאול לחולדה הנביאה עליו והיא השיבתו מהחרבן והגלות שהיה עתיד להיות מהרה, לכן היה השנה ההיא שנת היובל שנה רשומה מפורסמת ונודעה בין בני יהודה וירושלם, ולכן מנה יחזקאל הנביא המראה הזאת שראה בנסיעת השכינה מבית ה' לאותו מנין שלשים שנה מהיובל שנמצא אז ספר התורה בבית ה' ונתפרסם ייעוד חרבן ירושלם, וכן ת"י בתלתין שנין לזמן דאשכח חלקיה כהנא רבא ספרא דאורייתא:
ומה שנראה לי בזה הוא מיוסד על מה שזכרו חז"ל (מכילתא בא בפתיח') שיחזקאל ניבא קודם שיצא מירושלם זמן רב וכמו שדרשו על היה היה דבר ה' אל יחזקאל (לקמן פסוק ג) היה מה שכבר היה שאין שכינה שורה חוצה לארץ אלא על מי ששרתה עליו תחילה בארץ, וכן ת"י הוה פתגם נבואה מן קדם ה' ליחזקאל בר בוזי כהנא בארעא דישראל ותב תנינות ותמליל עמיה בארעא דכשדאי, וכן כתב רש"י שבן אדם עמוד על רגלך היא נבואה נאמרה לו קודם שגלו, ונראים הדברים שבאותה שנה שלשים ליובל ולהמצא ספר התורה בבית ה' באותה שנה ניבא יחזקאל ואולי ניבא מסכים לנבואת חולדה ונסתלקה ממנו הנבואה וחזרה לו עתה כשראה המראה הזאת, ולכן הנביא בתחילתה רשם שלשה דברים שהיו זרים אצלו הא' שאחרי שעברו שלשים שנה שנסתלקה ממנו הנבואה בהיותו אז בארץ קדושה חזרה עתה אליו וזהו אומרו ויהי בשלשים שנה. והב' שבאה אליו המראה הזאת ברביעי בחמשה לחדש שאז נשלמה השנה החמישית לגלות המלך יהויכין, והוקשה לו זה כי עת רע' ולא עת שרות הנבואה על הנביא. והשלישית, שהיה הוא בלתי מוכן לה להיותו כהן ועם החרבן היו כהניה נאנחים והוא היה בגלות מגורש מבית ה' ומעבודתו לא יאכל בקדשים. והרביעית כפי המקום שהיה בארץ כשדים על נהר כבר שהוא פרת העובר בתוך מדינת בבל ולהיותה חוצה לארץ לא תחול בה הניצוץ הנבואיי וכמו שאמר גם נביאיה לא מצאו חזון מה', הנה אם כן זכר הנביא ארבע זריות שראה בענין נבואתו זאת אם לפי שהיו לו שלשים שנה שנסתלקה ממנו הנבואה ואם כפי הזמן כי עת רעה היא בזמן שגלה יהויכין ואם מפאת עצמו שהיה כהן מגורש מבית ה' ואם מפאת המקום והארץ שהיה מלא גלולים, ולרמוז לראשונה אמר ויהי בשלשים שנה ולרמוז לשנית אמר ברביעי בחמשה לחדש ולרמוז לשלישית אמר ואני בתוך הגולה ולרמוז לרביעית אמר על נהר כבר, ואף על פי שנתחברו בזה כל המניעות האלה נפתחו השמים ואראה מראות אלקים רוצה לומר שלא היתה נבואתו באספקלריא המאירה מבלי השתמשות הכח המדמה כמרע"ה, אבל היה כמי שאינו רואה הדבר בעצמותו אלא רואה רישומו במראה המלוטשת העומדת לנגדו להיותה באמצעות הכח המדמה.
ובעבור שזכר חמשת המניעיו' האלה בראשי דברים הוצרך לבארם אחת אל אחת והתחיל מהשנית שהוא הנוגע למלך יהויכין והשחתתו ועל זה אמר (ב) בחמשה לחדש וגומר רוצה לומר הנה אמרתי שנבאתי בחדש הנזכר הרביעי לפי שהיא השנה החמישית לגלות המלך יהויכין ויום צרה ותוכחה ונאצה היום ההוא לא תבא רננה ולא נבואה בו, ואמנם כנגד מה שאמר ויהי בשלשים שנה ביאר ואמר (ג) היה היה דבר ה' רוצה לומר שזה שלשים שנה לו שהיה היה לו דבר ה' ולזה אמר היה בלשון עבר להגיד שעברה ונסתלקה ממנו, ואמנם כנגד השלישי שאמר ואני בתוך הגולה מהיותו בעצמו עצב ועצל בלתי מוכן ביאר ואמר אל יחזקאל בן בוזי הכהן כי להיותו כהן מגורש מהמקדש ומהמתנות אשר נתן לו האלקים לבו יחיל בקרבו, ועל המניעה הרביעית מפאת המקום שאמר על נהר כבר ביאר ואמר בארץ כשדים על נהר כבר כי להיותה ארץ כשדים אויבי ה' לא היה ראוי שתחול בה הנבואה. ונמצא מחלוקת בדברי חכמים ז"ל (בר"ר טז, ו) על נהר כבר רבי יודן אומר הוא פרת הוא כבר פרת שהוא פרה ורבה כבר שפירותיו גסים ואינם יוצאים בכברה, רבי הונא אומר פרת בפני עצמו כבר בפני עצמו וזה הוא האמת כמו שנזכר בהקדמה הראשונה. ועל ביאור ארבעה המניעיות האלה אמר ותהי עליו שם יד ה' רוצה לומר עם כל המניעיות האלה חל עליו שם יד ה' באותו המקום בלתי מוכן. הנה התבאר שהפסוק השני והשלישי הנביא אמרם בדרך ביאור ופירוש לפסוק הראשון שזכר. והותרו בזה השאלה האחד והב': ויש בדברי חכמים ז"ל שיחזקאל היה בנו של ירמיהו ושנקרא בן בוזי לפי שהיו מבזים אותו, והוא רחוק אצלי כי הנה הש"י צוה לו שלא יקח לו אשה ולא יוליד בנים ואיך יעבור על מצות השם, גם לא נזכר בגלות דבר מאשתו ובנו כמו שנזכר מעצמו: