יין הטוב — חלק ב, יורה דעה 7

בב"ה, כ"א באדר תשכ"ד

גלכבוד יקר רוח ואיש תבונה ר' ש"ז שרגאי יצ"ו, שלום וישע רב.

דקבלתי מכתבו מי"ט דנא, שבו הפנה אלי שתי שאלות שלמעשה שאלה אחת הן:

ההאם נכון להכשיר ולהדריך בנים לעלות לארץ-ישראל בניגוד לרצון הוריהם? האם אין בזה פגיעה במצוות כיבוד אב ואם? ולדחיפות הענין אשיב בקיצור נמרץ:

והמבי"ט, בחלק א' סי' קל"ט, נשאל אם הבן יכול לעלות לגור בארץ גם אם אביו ואמו מונעים בעדו ואין מניחים אותו לעלות. וכתב שמצוות הדירה בארץ ישראל דוחה את מצוות כיבוד אב ואם, ויכול לעלות אף שלא ברצונם. והמבי"ט מסיק זאת מן הפסוק "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו אני ה'" (ויקרא י"ט, ג'), שממנו למדו חז"ל לכל המצוות, אם האב או האם אומרים לבן אל תקיים מצווה זו – שלא ישמע להם, כי באותה מצווה גם הם, ההורים, מצווים. וכן במצוות ישיבת ארץ-ישראל, גם ההורים מצווים לעלות ולהתיישב בה.

זבשאלה זו דן בעל שו"ת "בית יהודה" (חלק א', יו"ד סי' נ"ד). הוא נשאל בבן חכם שנשאו לבו לעלות לשכון כבוד בארץ הקודש ואביו ואמו קשה עליהם פרידתו ומעכבים בעדו מלעלות, האם חייב לשמוע להם משום מצוות כיבוד אב ואם? וגם מהר"י עייאש פסק שיוכל לעלות לארץ למרות התנגדות אביו ואמו, מן הטעם האמור לעיל.

חנמצאנו, איפוא, למדים כי תנועות הנוער בחו"ל רשאיות לחנך ולהכשיר נוער לעלייה לארץ, אף בניגוד לרצון הוריהם, ובלבד שיהא חינוכם לפי מסורת ישראל.

טיצחק נסים