לַכְּלָל וְלַפְּרָט — חלק א, שער ב; הלכות מדינה ומקדש 7

במעולם לא פרסם פסק הלכה בנושא העליה להר הבית, אך היחידים שבאו לשאול שאלת חכם, קיבלו ממנו היתר לעלות (בתנאי טהרה הקבועים בהלכה). נימוקו: הר הבית אינו רק בעיה הלכתית כי אם בעיקר בעיה מדינית חשובה ממדרגה ראשונה, מניעת דריסת רגל יהודית מהר הבית עלולה להתפרש כוויתור על שייכותנו ועל ריבונותנו על ההר, דבר האסור על פי ההלכה. מפני טעם זה, קבע, אין זה נכון לאסור את העליה להר הבית על כל הרוצה לעלות. איסור העליה להר כמותו כהפקרת הר הבית והסגרתו לידי זרים, וחלילה לנו לעשות כן. אנשי ביתו של הרב הראשי מעידים, שכאשר שמעו דברים אלה מפי אביהם, הם עצמם עלו להר הבית והתפללו שם.

ג–מתוך מאמרו של מנחם רועי (ברש), "הרב שאמר 'לא' לאפיפיור", ידיעות אחרונות, ח' באלול תשמ"א (לדור ולדורות, כרך ב: בקומה זקופה, עמ' שעה)