לַכְּלָל וְלַפְּרָט — חלק ב, שער טז; על משמר הכשרות 1

בשאלה (בתרגום מאנגלית)

גרנגון, כ"ח סיון תשי"ח למשרד הראשון לציון הרב הראשי לישראל ירושלים, ישראל

דאדוני הנכבד,

הבהוקרה ובבקשת מחילה הנני מניח את הדברים הבאים להנחייתך האדיבה:

ואחד שאין לו סמיכה לשחיטה, אם הוא יכול לשחוט בשבילו ובשביל הקהילה?

זאם חזן יכול להגיש משפט נגד איש אחד של הקהילה?

חאם מישהו יש לו מום, הראוי הוא להיות שליח ציבור (חזן)?

טהמתנצל על ההפרעה לזמנך היקר, ומבקש להישאר משרתו הנאמן,

ימשה יוסף, רנגון

יאתשובה

יבב"ה ח' בתמוז התשי"ח לכבוד מר משה יוסף יצ"ו, רנגון.

יגא.נ.,

ידכב' הראשון לציון הרב הראשי לישראל קיבל מכתבך ביום כ"ח סיון ש"ז, ואלה התשובות לשאלותיך:

טומי שאין לו סמיכה לשחיטה אינו רשאי לשחוט. אולם אם אין כל שוחט בעיר ויש מי שמלאכת השחיטה ודיניה ידועים לו היטב, אלא שאין בידו סמיכה, בדיעבד הדבר הוא אפשרי.

טזקודם כל על החזן להגיש תלונתו בפני בית־דין הדן לפי דיני התורה. אם לא קיים בית־דין כזה בעירכם, עליו להביא תלונתו בפני שלושה מנכבדי העיר. אם גם זה לא אפשרי, אז אולי אפשר יהיה להתיר לו להגיש תביעתו בפני בית משפט, אבל צריך לדעת תחילה במה מדובר ובאיזו תביעה, כי הדין משתנה בענין זה לפי המקרים.

יזלא ברור על איזה מום הכוונה; בעלי מומים יכולים לשמש כחזנים, אולם יש מספר מומים המונעים אפשרות זו.