לַכְּלָל וְלַפְּרָט — חלק ג, שער יח; הציבור ושלוחיו 9

בשאלה

גב"ה, ירושלים, ב' בחשון תשכ"ז

דלכבוד כבוד מעלת מורנו ורבנו הרב הראשי לישראל, ראשון לציון הרב יצחק נסים שליט"א

האני ..., שליח צבור בבית־הכנסת ... בקטמון ..., מביא לידיעת כב' הרב, מקרה שארע ביום הכפורים האחרון, ומבקש מכבודו לפסוק הלכה בענין הנדון.

ובאותו יום, עלה בני אברהם, בן כ"ד שנים לאמר פסוקי דזמרה עד "ברוך שאמר". לאחר שקרא מספר מזמורים קם חלק מהקהל בטוענו כי אסור לבני לקרוא מזמורים אלה היות והוא הולך בגלוי ראש במשך ימות השנה. חלק מן הקהל אשר לא רצה להלבין פני ברבים נשאר בבית־הכנסת להמשך התפילה ואילו החלק האחר עזב את בית־הכנסת, ולקח בכוח עמו אנשים כדי שאנו נשאר בלי מנין.

זעל־כן אהיה אסיר תודה לכב' הרב אם יורה לי הלכה באם ההולך בגלוי ראש מחוץ לבית־הכנסת אסור באמירת מזמורים בצבור.

חבכבוד רב, ...

טתשובה

יב"ה. ירושלים, כ"ד בחשון התשכ"ז

יאלכבוד מר ... יצ"ו חזן דק"ק ... ירושלים.

יבא.נ.,

יגבתשובה למכתבך מיום ב' בחודש זה הריני להודיעך שלדעת פוסקים אסור מן הדין לילך ארבע אמות בגלוי ראש, כאשר האריך בזה בספר "פתח הדביר" סי' ב' ע"ש. ומי שאינו נזהר והולך תמיד בגלוי ראש אין ממנים אותו לשליח צבור, ואפי' באקראי לא ראוי להתפלל שליח צבור אלא א"כ עשה תשובה.

ידלפי דבריך, בנך שזה דרכו לילך בגלוי ראש לא התכוון ביום הכיפורים להתפלל כשליח צבור כל התפלה ועלה לקרוא דוקא המזמורים שלפני "ברוך שאמר", שכל אחד קורא אותם לעצמו, לא היו צריכים לערער עליו בצורה הפגנתית ולצאת מבית הכנסת, אלא צריכים היו לדבר אתו אחר התפלה ולהוכיחו בדברי נועם, ויתכן שהיה שומע להם והיה נשאר בידם שכר מצות תוכחה.

טובכבוד רב, יצחק נסים