לַכְּלָל וְלַפְּרָט — חלק ג, שער כא; ספר התורה וקריאתו 9

בשאלה

ג22 בדצמבר 1953, אלג'ר ב"ה יום ה' לסדר "ויש בם אנשי חיל" ז טבת שנת תשט"ז

דלכבוד הרב הגדול פאר הדור צמ"ס [צנא מלא ספרי] ראשון לציון מורנו ורבנו תל שהכל אליו פונים וכו' וכו' מוהר"ר רבי יצחק נסים שליט"א יאריך ימיו על ממלכתו דשנים ורעננים אכי"ר

הרבנו הגדול, את תשובתו מיום א' כסלו ש.ז. קבלתי לנכון. ושלחתי [ה]עתקות לראש רבני צרפת וכן לחברי באלג'יריה. ולא רציתי לעשות שום הערות, כי אנכי עפר תחת כפות רגליו, תורה היא וללמוד אני צריך... אמנם הנני יודע כי כ"ת טרוד כל היום מערב עד בקר בשאלות העומדים על הפרק, ולכן קבלתי החלטה שלא אחוה את דעתי הפעוטה עד שאסיפת הרבנים בצרפת ושל אלג'יריה יחליטו בענין, לפי ראות עיניהם. והנני מכיר תודה לכת"ר על טרחתו המרובה.

וועכשיו באתי להודיעהו כי שלחתי לכבודו Cheque על מאה אלף פראנק שעולה כחמש מאות לירות ישראליות, שמסר לי ראש הקהל מר גאסטון ספאר הי"ו, שלקח מאשה אחת שרצתה בהעלם שמה, על מנת לחלק הכסף הנ"ל לחיילים פצועים, חולים, ומגיני המדינה.

זבטח שכת"ר ידע למי ובאיזה אופן לחלק. ואבקש רק מכת"ר שיואיל בטובו לשלוח לי מכתב קבלה על שם Gaston Saffar ראש הקהילה בשם האשה הנ"ל. והנני מודה לכת"ר.

חעוד באתי הנחתי אצל כת"ר שו"ת בעניין פינוי העצמות. אם ירצה כת"ר לחוות דעתו הטהורה בעניין זה.

טוכן לכתוב לי בענין להוציא ספר תורה פעם שנית בשני ובחמישי בעד מניין מיוחד לכבוד בר־מצוה פה באלג'יר שנוהגין עפ"י הבית יהודא ז"ל. כי הנני צריך להראות פסק כת"ר לחברי ועד הקהילה.

יבטח שכת"ר בקו הבריאות וגם כל הנלווים תחת צל קורתו.

יאהנני מסיים בכל רגשי כבוד ובדרך ארץ

יבהק' אברהם משה הלוי פינגרהוט.

יגנ"ב המכתב לאדון סָפר יותר טוב שיהיה בצרפתית.

ידהנ"ל.

טותשובה

טזד' ניסן תשט"ז

יזלכבוד מעלת ידידי היקר הרה"ג ר' משה פינגרהוט יצ"ו רב דק"ק אלג'יר

יחשלום רב,

יטמכתביו מיום ז' בטבת ש.ז. ומיום ה לפרשת "כי תשא" קבלתי לנכון והנני להשיב על שאלותיו.

כא) אשר לשאלת כת"ר שנהגו שלא להוציא ס"ת במנין שני בשני וחמישי כמו באלג'יר (אשר נוהגין ע"פ ה"בית יהודה") אם מותר להוציא ס"ת במנין שני לכבוד בר-מצוה אם לאו?

כאהנה, טעמיו של מנהג זה מבוארים הם בשו"ת "משפטי שמואל" סי' ג', ואלו הנימוקים:

כב1) משום פגמו של הס"ת, שלא יאמרו הנכנסים והיוצאים כי נמצא פיסול בס"ת הראשון ומשום כך הוציאו פעם שנית.

כג2) משום זלזול בהוצאת ס"ת פעמיים ולקרוא בו קריאה נוספת בבית-כנסת אחד. אמנם אחרים קוראים בו, מכל מקום כיון שאלה פשעו קצת שלא לבוא לביהכ"נ בשעת התפילה (כ"ש אם המדובר בעיר קטנה), הרי יחשב הדבר כהוצאה שלא לצורך והוי זילותא דתורה, ועיין ברכי יוסף סי' ס"ט אות ד' וסי' קמ"ד אות א'.

כדאולם היות ואין אתם מתכוונים לשנות את המנהג בכל שני וחמישי, אלא במקרים מיוחדים, כגון לכבוד בר-מצוה – שאין שייכים טעמים אלה כל-עיקר, סבור אני שרשאים אתם להוציא ס"ת פעם שנית, אם הדבר לא יגרום למחלוקת.

כהיתר על-כן כתב בתשובות "חקקי לב" להרב פלאג'י, או"ח סי' ה', שאפילו אותם הנוהגים להזהר בזה שלא להוציא ספר-תורה פעם שנית, אין קפידא אם אח"כ שינו המנהג להקל.

כוכמו"כ עי' ב"פקודת אלעזר" סי' נ"א דף ס"ד ע"ד ובסי' ס"ט דף צ"ד, שבירושלים היו נוהגים להחמיר שלא לקרוא שנית אולם אח"כ שינו המנהג והקלו לקרוא פעם שנית. וכן המנהג כיום בכל א"י, בבל, מצרים ועוד.

כזבברכת מועדים לשמחה ובכבוד רב,

כחיצחק נסים