לַכְּלָל וְלַפְּרָט — חלק א, שער ו; היהדות ואומות העולם 2

בתשובה (השאלה חסרה)

גב"ה כ"ב אב תשט"ז לכבוד מר יצחק בן־צבי יצ"ו נשיא מדינת ישראל, ירושלים

דאדוני הנשיא,

המחמת חשיבות הענין הכלול במכתב כב' אל הרב א.י. אונטרמן יצ"ו, הרב הראשי לתל־אביב, ושאת העתקתו שלח כב' אלי, הריני מתכבד להודיעו דעת ההלכה בענין.

ושנינו בברייתא (הובאה במס' גיטין ס"א, א'):

זתנו רבנן מפרנסין עניי נכרים עם עניי ישראל, מבקרין חולי נכרים עם חולי ישראל וקוברין מתי נכרים עם מתי ישראל מפני דרכי שלום.

חעל פיסקא זו כותב רש"י: "אם מצאום הרוגים עם מתי ישראל". והר"ן פירש את דבריו: "עם מתי ישראל", לאו דוקא, שהדין הוא כך אף אם מצאו מתי נכרים לבד "שמתעסקין בהן ובקבורתן מפני דרכי שלום".

טוהרמב"ם פסק בהלכות מלכים, בפרק י', הלכה י"ב: "ציוו חכמים לבקר חוליהם ולקבור מתיהם... מפני דרכי שלום. הרי נאמר טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו ונאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". וכן הוא דעת מרן ר"י קארו בשולחן ערוך יו"ד, סי' שס"ז, סע' א', וב"בית יוסף" בסימן זה הביא את דברי ה"כלבו" שכתב: הרואה את המת חייב לעמוד מפניו ולנהוג בו כבוד ואפילו מת נכרי חייב ללוותו 4 אמות.

יזוהי דעת ההלכה, שכל עקרונותיה מושתתים על הטוב והישר ונתיבות השלום.

יאאינני יודע מה היו נימוקיו של הרב אונטרמן בעת הספד חללי המטוס הי"ד ובודאי יסביר לכב' נימוקיו. אך אני מתפלא על אותו מעיר שחשב לתלות בוקי־סריקי בדת ישראל. אדרבא אנו רואים עד כמה הקפידה תורה לגמול חסד עם כל נברא, כי תורת חסד היא.

יבברחשי יקר,

יגיצחק נסים