לַכְּלָל וְלַפְּרָט — חלק א, שער א; יום העצמאות ויום ירושלים 6

בשאלה

גב"ה. ד' אייר הרצליה

דאלקים יענה את שלום כבוד הרב הראשי, ראשון לציון מהר"י נסים נ"ו!

היראתי בפצותי שיח להתחיל, קומי לדבר לפני מעלת כבוד תורתו, אך אנסה לדבר לפי עניות דעתי. אני קורא בענין רק את הכרזות של כבודו, לראש השנה וגם לפסח ועכשיו לחגיגת בר מצוה של המדינה. חכיתי כי כבודו ישדר הכרזה גם בעתונות, מעין נאום לבר מצוה, ולדבר דברים כבושין להעם, שיחזרו מדרכיהם ויהיו לבני מצוות. ואם לא אפשר שיהיו כולם כמו ל"ו צדיקים בכל, יחפשו דרכיהם וישנו מעשיהם, יחליפו השקפותיהם במובן חיובי לדת, אוריינטציה שתהיה למען הדת, ושילמדו מן העבר, מן היסטוריה שלנו. כי פעמים נחרבה הארץ מפני שהיו מודרנים ביותר, וזה היה האסון, עכשיו יחזיקו בתורה ובדת. איך אומר השם: "במה הוגעתיך ישראל" (על פי ישעיהו מג, כג) ומה השם שואל ממך כי אם ליראה אותו" (דברים י, יב), למען נאריך ימים על האדמה. במובן זה כדאי לדבר אל בני ישראל, ואם אין עליך המלאכה לגמור, אין לך להבטל הימנה, ובכן למי נאה, ולמי יאה תפקיד זה, אם לא לשר התורה.

וועכשיו אודות הלל בלי ברכה, ביום העצמאות, מה יתרון בזה, הלא כל יום אפשר לאמר הלל כזה בתהלים.

זהחשמונאים בעד הנצחון שלהם, תקנו שמנה ימים עם הלל שלם, ועל השחרור שלנו למה נגרע, לכל הפחות יום אחד הלל שלם עם הברכה. ועוד מה: על הפסוק "מה השם שואל ממך" ואל תקרא "מה" אלא "מאה" (על פי מנחות מג, ב, ורש"י שם), על חשבון המאה ברכות, אפשר להתפלל הלל עם הברכה. על פרי חדש או על בגד חדש מברכים בשם ומלכות, ושחרור ארץ ישראל פחות חשוב מפרי או מבגד, היתכן?

חולבסוף ברצוני לשאול אודות הפסוק בקדושים: "מפני שיבה תקום", למי ניתן הצו, האם רק לצעירים, או גם זקנים צריכים לקום מפני שיבה? מי מהתנאים שקם גם בפני זקן ארמאי, באמרו, כמה הרפתקאי עבר עליו, בודאי היה בא בימים, וגם כן קם. (אינני זוכר אם היה זה רבי יהודה?) לפי זה גם זקנים צריכים לקום מפני זקנים?

טהמתאבק בעפר רגליו,

ייוסף אורבך, בית הרב הלפרין, הרצליה

יאתשובה

יבב"ה. ירושלים, כ"ט בסיון התשכ"א

יגלכבוד ר' יוסף אורבך יצ"ו, הרצליה

ידא.מ. נ.,

טוהורני כב' הראשון לציון הרב הראשי לישראל לאשר קבלת מכתבו מיום ד' אייר ש"ז ולהשיבו כדלקמן:

טזאין אומרים הלל בברכה אלא כאשר נעשה נס לכל ישראל. כן כתבו הפוסקים, וראה להגאון חיד"א זצ"ל בספרו "חיים שאל" ח"ב סי' י"א ותנוח דעתו.

יזחייב אדם לקום מלא קומתו לפני זקן מופלג, דהיינו בן שבעים שנה. חכם לפני זקן וזקן לפני זקן אינו חייב לקום מלא קומתו אלא עושים הידור זה לזה, דהיינו לקום קצת זה בפני זה. עיין שלחן ערוך יורה דעה סי' רמ"ד.

יחר' יוחנן היה קם בפני סבי ארמאי, והיינו שהיה קם קצת.

יטבכבוד רב,

כהמזכירות