לַכְּלָל וְלַפְּרָט — חלק א, שער ז; הצלה ורפואה 4

בשאלה

גב"ה י"ד אלול תשי"ט

דלכבוד מרן הרב הגאון הגדול כמוהר"י נסים שליט"א הראשון לציון הרב הראשי לישראל, עיה"ק ירושלים

השלום וברכה

ובא אלי יהודי אחד ושאלה בפיו: אשתו יש לה חולי באוזן. ל"א. והרופא אסר עליה להכניס שם מים. כי זה מעורר לה מחדש החולי שלה. כעת נפשם לשאול הגיעה איך תתנהג בטבילה של מצוה?

זעניתי לאיש הנ"ל עלינו לפנות בשאלה הזאת לכבוד מרן הראש"ל הרב הראשי לישראל שליט"א. ועל פיו יקום דבר למעשה. (עם להלכה ידוע לי מ"ש בזה הרב הלל פוסק ז"ל בספרו "הלל אומר" חלק יו"ד סי' צ"ז)

חבכל הכבוד ויקר, ובברכת התורה וכ"ט,

טמשה מימון ס"ט.

יתשובה

יאב"ה ירושלים, י"ח באלול התשי"ט

יבלכבוד הרה"ג ר' משה מימון יצ"ו, רב כפר אתא

יגר.נ.,

ידזה עתה קיבלתי מכתבו מיום י"ד לחודש זה בו שאלני אודות אשה שמחמת חוליה אסר הרופא כניסת מים לאזניה, כיצד תנהג בטבילת מצווה.

טויש שאסרו להכניס צמר גפן לאזנה ולטבול ויש שהתירו ובלבד שהכניס אותו עמוק בתוך אזנה ולקשרו בחוט בולט לחוץ כדי שתוכל להוציאו אחר הטבילה, עיין שו"ת מהרש"ם ח"א סי' ז'.

טזובשו"ת "רב פעלים" ח"ב סי' כ"ז הסכים המחבר לדברי האחרונים שכתבו שתרד אשה אחרת עמה ותעמוד מאחריה בריחוק מה, ותתחוב אצבעה ברפיון באוזן הטובלת.

יזבברכת כתיבה וחתימה טובה ובכבוד רב,

יחיצחק נסים