מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

אוצר מדרשים — מאמר א׳

אחולדה ובור: אגדה עתיקה שהיתה ידועה בזמן התלמוד ונזכרה בדברי ר׳ חנינא: בא וראה כמה גדולים בעלי אמנה, מנא לן מחולדה ובור, ומה המאמין בחולדה ובור כך המאמין בהקב״ה על אחת כו״כ (תענית ח׳.).
ברש״י הביא זה המעשה ונמצא ג״כ בתוספות ובפחד יצחק ערך בעלי אמנה, כל אחד בסגנון לשונו בקיצור, ונראה כי כולם שאבו מקבלת הגאונים, והערוך מביאו באריכות יותר.
גבחומר הזה השתמש משה לאסקי בשירו "נאמני ארץ או חולדה ובור" (ווארשא ת״ר), גם אליהו מרדכי ווערבעל חבר שיר "חולדה ובור או עדים נאמנים" (תרי״ב), ואברהם גאלדפאדען ערב את האגדה הזאת במחזה "שולמית".
דלדעת שמואל קרויס נמצאה אגדה זו גם בין העמים הקדמונים (הגורן ח"א 30).