אוצר מדרשים — מאמר א׳

ב[מהוצאת ר' גרשון חנוך העניך]

גא׳) אמרו כשחלה רבי אליעזר הגדול נכנסו חכמים אצלו. כשראה אותם אמר להם תמה אני על חכמי הדור אם ימותו מיתת עצמן. אמרו לו רבי למה? אמר להם מפני שלא שמשתם אותי. לאחר כך נכנס ר׳ עקיבא בן יוסף אמר לו מפני מה לא באת לשמש אותי? א״ל לא היה לי פנאי. א״ל עקיבא! תמה אני אם תמות מיתת עצמך. באותה שעה נתחללו אבריו של ר״ע ונמס דמו (לבו) בקרבו, אמר לו רבי למדני. באותה שעה שנה לו שש מאות הלכות פסוקות על בהרת עזה כשלג. קראו להורקנוס בנו וישימהו על יד ימינו. בכה רבי אליעזר ואמר בני! עד היום הייתי מתנהג עמך ברוגז ולא הסברתי לך פנים כדי לכוף אותך ביראת קונך, ועתה בני הנני הולך לנועם ה' והדרו, בא ואלמדך ארחות חיים, פתח ר״א ואמר ה׳ שמעתי שמעך יראתי (חבקוק ג׳).

דב׳) בני, שים נא כבוד לה׳ ותן לו תודה, וזכור כי מחומר עשאך, והוא הוציאך לאויר העולם וכננך בעצמות עצם אל עצם והכניסך בעוה״ז ואתה לא הכנסת בו, כי הוא אינו צריך לך ואתה צריך לו.

הג׳) בני, אל תאמין בעצמך עד יום מותך, הלכתא כרבנן הלכתא (אבות פ״ב ד׳, עי׳ ירוש׳ שבת פ״א ג׳). אבל אל תאמין בעצמך בשלות גופך בעוה״ז, כמה שכבו על מטתם ולא קמו, כמה שכבו על מטתם שמחים וטובי לב וקמו בחלאים רעים, כמה שכבו על מטתם בריאים והקיצו במכאובים רעים.

וד׳) בני, הוי זהיר להתאבק בעפר רגלי החכמים (אבות פ״א ד׳), ואל תסמוך על דעתך, ואינך רשאי לומר קבלו דעתי (שם פ״ד ח׳).

זה׳) בני, ירא את ה׳ אלהי אביך ועבדהו, והוי זהיר בק״ש ערבית ובתפלה של שחרית. כמו שאמר דוד המלך ע״ה ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי, כמו שתקנו אבות הראשונים. ותפלת ערבית שים ראשונה לכל התפלות כי יעקב אבינו תיקן אותה והכתוב עשאו ראש לכל אבות, שנאמר והנה ה׳ נצב עליו ויאמר אני ה׳ אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק וגו׳. בתחלה הזכיר שמו הקדוש עליו ואח״כ אלהי אברהם ואלהי יצחק.

חו׳) בני, הוי קל כצבי ואל תהא עצל לקרות ק״ש בעונתה, ואל תעכב אותה לשיעור דרבנן (עי׳ ברכות ט׳: ושם כ״ה:), כי הזריזין מקדימין למצות. וכל הקורא ק״ש בעונתה נותן כבוד לבוראו.

טז׳) בני, הוי זהיר בק״ש על מטתך ולקדש עצמך ולברך לבוראך ושכבת וערבה שנתך, ולאחר שתקדש עצמך בזה אל תספר בדברים בטלים ואל תעסוק עם אשתך בדבר אחר הואיל וכבר קדשת עצמך בקדושת קונך, כי נשמתך תעלה ואינך יודע האיך יקבלוה לעמוד לפניו, והקיצות היא תשיחך.

יח׳) בני, הכהנים נכנסין לאכול בתרומתן ונשמתך עולה באותה שעה. אם תזכה תכנס ביניהם, ואם לא ידחו אותך לחוץ.

יאט׳) בני, כשתעמוד משנתך בחצות הלילה, אז תספר עם אשתך בקדושה, ואל תנבל את פיך ואפילו דבר שחוק כי אתה עתיד ליתן דין וחשבון על שיחה שבינך ובין אשתך, וכשתקיץ משנתך אל יפנה לבך בהרהורים רעים כי הרהור מביא לידי מעשה. הנה מה טוב ומה נעים כשהקב״ה נכנס עם הצדיקים שתהיה מצוי בתוכם למשוך חוט של חסד עליך, להיות גורלך עם הצדיקים בגן עדן ואם תזכה ותהיה עמהם אשריך וטוב לך.

יבי׳) בני, הוי זהיר בכלי של מים סמוך למטתך וכשתקום בבוקר אל תטול חלוקך ללבוש בלא נטילת ידים לא מידך ולא מיד אחר שלא נטל ידיו, כי רוח הטומאה שורה על הידים (שבת ק״ט.), ואל תעביר אותם על גבי עיניך פן יכשלו רבים במראות עיניך, כי אין ברכה שורה במראה עין שקבל טומאה, ואי עביד להסתכל בשונאו שונאו נמלט ואוהבו נכשל.

יגי״א) בני, הוי זהיר לנקות גופך ולפנות דירת נפשך ולא תשקצנה, ואל תהי גורם להיות נמאס.

ידי״ב) בני, הוי זהיר בנטילת ידים, כי נטילת ידים בכלל הדברים העומדים ברומו של עולם, וכל המזלזל בנטילת ידים הרי זה מנודה לשמים, וכל שכן שאין לו חלק לעולם הבא. וכשתרחץ ידיך זקוף אצבעותיך למעלה וברך ליוצרך, ואל תברך עד שיהיו הידים רחוצות, כי אסור להזכיר קדושת שמו בלכלוך הידים כשהן מזוהמות, ואל תטול ידיך ממי שלאנטל ידיו (כמו בנטילת ידים שחרית כן בנטילת ידים לסעודה עי׳ ברכות נ״ג:).

טוי״ג) בני, אל תלבש בגדיך בלא ברכה, כי כשם שנהנה אדם כשיתן אוכל לנפשו וצריך לברך על הנאת האוכל, כך צריך לברך על הנאת המלבוש בכל עת שילבש. וכל מי שלא ברך על מלבושו ילבש ברימה וגוש עפר בקבר, וקשה אותה רימה כמחט בבשר החי (ברכות י״ח:).

טזי״ד) בני, הוי זהיר להתעטף בעטיפת מצוה, כסוי מצוה על גוף צדיק ינוח. כל מי שאין כסוי מצוה בגופו נקרא לבושו בגד בוגדים בגדו, כי מעיד עדות שקר בעצמו.

יזט״ו) בני, הכון לקראת אלהיך ושים עטרת תפארת בראשך, השמן הטוב על הראש, והם התפילין, שם יוצרך ולוית חן לראשך, וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך (דברים כ״ח:י׳), וקשור על זרועך חותם תבניתו הוא דמות כבוד ה׳ (נוסחא אחרת, ״הבריות נושאים כלים״ ואינו מובן). בת קול יוצאת בכל יום ואומרת הבריות נושאי כלי ה׳. שלשה מלאכים הולכים לפני האדם באותה שעה ומכריזים ואומרים תנו כבוד לדיוקנו של מלך ששכינת אל על ראשו ואומר עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר (ישעיהו מ״ט:ג׳).

יחט״ז) בני, אל תשכים לבית חבירך להזכיר עליו שם שמים לברכו (השם ״שלום״, עי׳ ברכות י״ד.). כתיב תחת שלש רגזה ארץ ואחד מהם שפחה כי תירש גבירתה, וכל המברך נשמת חבירו קודם ברכת השם מוריש לשפחה הגברת.

יטי״ז) בני, הוי זהיר שתהיה מעשרה הראשונים בבית הכנסת (ברכות מ״ז:), להיותך נוטל שכר כנגד כולם או כנגד כל הבאים. הלכתא כרבנן הלכתא, אלא נוטל שכר כל העשרה, וכל אחד מעשרה הראשונים שכרו כנגד כולם כלל מאה (נוסחא אחרת: כל העשרה), וזהו שנאמר ומשחרי ימצאונני (משלי ח׳:י״ז) בשני נוני״ן, אשרי הנמנה עמהן.

כי״ח) בני, כשתכנס לפני יוצרך תכנס באימה וביראה וכשאתה מתפלל דע לפני מי אתה עומד.

כאי״ט) בני, כל עצמותיך תרגיש לקדש בקדושה בכח גדול לכוף יצרך אצלו משום שנאמר כל עצמותי תאמרנה ה׳ מי כמוך מציל עני מחזק ממנו (תהלים ל״ה), ומשום תנו עוז לאלהים (שם ס״ח), למנצח בנגינותי (חבקוק נ׳).

כבכ׳) בני, אל תשיח שום שיחה בבית המדרש, הט אזניך ושמע דברי חכמים, ואל תהי בז לכל דבר, ואל תהי בז לכל אדם, כי כמה מרגליות ימצאו באפקרוסתו של עני (עי׳ זהר שלח קנ״ז:). אין אדם נכנס לתחומו של חבירו ואין אדם יכול לחדש דבר בתורה שחבירו מזומן לחדשו, כי הכל מוכן לפניו מיום שהתורה נבראת.

כגכ״א) בני, הוי זהיר לבקר את החולה כי המבקרו מיקל חליו. השתדל עמו לשוב לקונו, והתפלל עליו וצא. אל תכביד עליו ישיבתך כי די לו מכובד חליו, כשתכנס לחולה תכנס אצלו בשמחה כי לבו ועיניו על הנכנסים אליו.

כדכ״ב) בני, הוי זהיר להוצאת המת לקוברו ולהכניסו ביד קונך, כי מצות גדולים (ר״ל שמוטלת על ת״ח, ומבטלין ת״ת להוצאת המת כתובות י״ז. ונוסחא אחרת מצוה גדולה או מצוה רבה) היא עליך. כל העושה חסד חנם הקב״ה עושה עמו חסד חנם.

כהכ״ג) בני, הוי זהיר לנחם אבלים ולדבר על לבם כי לא היו ראוים להיענש חביריו של איוב אלא על שאמרו לו דברי קנטורים ולא דברי נחומים, דכתיב כי לא דברתם אלי נבונה כעבדי איוב (איוב מ״ב).

כוכ״ד) בני, טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה, לתת מוסר לנפשך ולשפוך דמעות מעיניך, כי כל השופך דמעות על אדם כשר לא ישפוך דמעות על בניו כשהם קטנים.

כזכ״ה) בני, הוי זהיר בהכנסת כלה לחופה, ולשמח החתן שכל המשמחו כאלו קבל תורה מהר סיני שנאמר ויתן אל משה ככלותו וגו' ככלתו כתיב, ודאי יום שניתן תורה כיום שנכנסת כלה לחופה.

כחכ״ו) בני, הוי זהיר לכבד לעני ולהפיק לו נפשך, ולתת לו מתנה בסתר ולא בפרהסיא, והאכילהו והשקהו בביתך והעלים עיניך מלהסתכל בו כשהוא אוכל, כי נפשו רחבה (רעבה) ותטוש עלי אוכל (לשון הכתוב "כנשר יטוש עלי אוכל").

כטכ״ז) בני, אל תדכא לעני בדבריך כי ה׳ יריב ריבם, ועון זה גורם לכמה קנטורים למעלה לגלות חטאיו לרעה, ומליץ לא נמצא עליו, וכל העושה לו רצונו בדברים טובים קונה לו פרקליטין למעלה וכולם מליצים עליו לטובה.

לכ״ח) בני, תקן צדה לנפשך והדלק נר להאיר לפניך ואל תניחהו להאיר אחריך שמא לא יוכלו אחריך להאירו, ואפילו שהוא לאחור לא ידליקוהו לעולם ותשב אתה בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה.

לאכ״ט) בני, אל תאטם אזניך מזעקת דל למען ישמע ה׳ קולך בזעקתך, וכל האוטם אזנו מזעקת דל גם הוא יזעק ולא יענה.

לבל') בני, בכל תפלתך שים עצמך עני ואביון לפני בוראך, כי כמה הם מקטריגים עליך, כאשר ידע יעקב הענין וראה שעשו דוגמתו למעלת מיד אמר ויהי לי שור וחמור כעני ואביון. ודוד המלך ע״ה אמר הטה ה׳ אזנך ענני כי עני ואביון אני, כיון שעבר היום (הזעם) במקום עניות הכניס עצמו בחסד בוראו שנאמר לאחריו שמרה נפשי כי חסיד אני (תהלים פ״ו), וקיים בך אל תתהדר לפני מלך (משלי כ״ה).

לגל״א) בני, הוי זהיר בעונג שבת לכבדו כפי כחך ולעגנו במאכל ובמשתה, ובסעודת הלילה אל תשים עצמך כעני כ״א יותר מיכולתך, והזהר בסעודה השלישית, והוי זהיר בדבורך ביום השבת (שבת קי״ג.), כי על הכל אתה עתיד ליתן דין וחשבון.

לדל״ב) בני, אל תכנס לביתך פתאום וכ״ש לבית חבירך, ואל תטיל אימה יתירה בתוך ביתך (פסחים קי״ב. שבת ק״ה:), כי כמה רעות גורמת האימה.

להל״ג) בני, הסר כעם מלבך כי הכעס בלב כסילים ינוח ואל זר שורה על ראשם (זהר תצוה קע״ב.).

לול״ד) בני, אהוב את החכמים ורדוף אחריהם, והשתדל לדעת בוראך כי בלא דעת נפש לא טוב, והוי זהיר לתת שלום לכל אדם ודבר אמת.

לזל״ה) בני, הוי זהיר להיות צנוע במקום מגולה (בבית הכסא) והוי צנוע בדבר אחר (תשמיש).

לחל״ו) בני, כשתשב על שלחנך לאכול דע שאתה יושב לפני המלך, אל תהי חציף ובלען. הוי זהיר במים ראשונים ובמים אחרונים כי שניהם לצורך. כשאוכלין בני השלחן אל תרים קולך בברכת היין (שלא יהיו צריכין לענות אמן ואין משיחין בסעודה בשעת האכילה משום סכנה, עי' תענית ה':) ואל תשיח בתוך הסעודה ואפילו בדברי תורה.

לטל״ז) בני, הוי זהיר בדברי תורה לומר על השלחן, וכל שלחן שאין אומרים עליו דברי תורה נקרא קיא צואה בלי מקום (ישעיהו כ״ח:ח׳, אבות פ״ג ג׳).

מל״ח) בני, הוי זהיר כשתכנס לחולה ואין לו, אל תכנס בידים רקניות, כשיקום הוי מקדים לו המאכל ויחשוב עליך כאלו אתה מקיים נפשו וגמולך ישלם לך בוראך.

מאל״ט) בני, אל תגלה סודך לאשתך, הוי נאמן רוח אצל כל אדם ואל תגלה סודו בריבך עמו כל שכן בהיותו בהשקט עמך.

מבמ׳) בני, הוי זהיר לאכול העשבים (ירקות) ואל תשאל מבני אדם, וכשתשאל שאל ליוצרך.

מגמ״א) בני, תבחר מחנק (נ״א רעב) לנפשך ואל תצטרך לבריות.

מדמ״ב) בני, הוי זהיר להיות לך בנים ולגדלם לתלמוד תורה כי בשבילם תזכה לחיי עולם הבא.

מהמ״ג) בני, הוי זהיר באשתך מחתנך הראשון (פסחים קי״ג), ואל תמנה אפוטרופוס בביתך.

מומ״ד) בני, אל תתקרב לאשתך קרוב לוסתה והתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו (חולין מ״ד:), ואל תעבור אחורי אשה בשוק ואל תעבור בין שתי נשים (פסחים קי״א.).

מזמ״ה) בני, הוי זהיר שלא תקפיד לחכם כי חמתו חמת עכשוב וחמת צפעוני שאין לו לחש, חמתו מות ורצונו חיים.

מחמ״ו) בני, אל תלך יחידי ואל תדין יחידי ואל תעיד יחידי ואל תהי עד ודיין כאחד כי אין יחיד דיין זולתי אחד (אבות פ״ד ח').

מטמ״ז) בני, הוי זהיר מזעקת יתום ואלמנה כי הוא אבי יתומים ודיין אלמנות, אל תהי להם קובע הואיל והוא קובע כל טוב שלהם, על כן הוא קובע את קובעיהם נפש (ב״ב קי״ט.).

נמ״ח) בני, כל חטאתיך שים במשקל ותשובתך במאזנים ישאו יחד ואח״כ תן וידוי ותפלה להכריע המשקל.

נאמ״ט) בני, התרחק משכן רע ומאדם ששמועתו רע, כשם שאומרים עליו מלמטה כך אומרים עליו מלמעלה.

נבנ׳) בני, בנפול אויבך אל תשמח פן יראה ה׳ ורע בעיניו והשיב מעליו אפו, אבל אם רעב שנאך האכילהו לחם.

נגנ״א) בני, לא תרדוף אחר השררה כי הכל גזור מלמעלה ולאשר יחפוץ יתננה. בכל יום הקב״ה קורא ע״ז בעצמו ראו קראתי בשם, שנאמר ראו קרא ה׳ בשם בצלאל (שמות ל״ה:ל׳).

נדנ״ב) בני, אל תהי כזבוב לחבירך על נגעו שמניח מקום בריא ושורה על הנגע, וכסה לחבירך על נגעו ואל תגלה קלקולו לעולם.

נהנ״ג) בני, הוי רץ לדבר מצוה, ואל תהי המצות קלה בעיניך ואל תאמר זו קלה וזו חמורה כי אינך יודע מתן שכרה של מצות. כל מעשיך יהיו לשם שמים (אבות פ״ד ב' ושם פ״ב א').

נונ״ד) בני, אל תהי צדיק הרבה ואל תרשע הרבה ואל תחמול על הרשע המקלקל שורת חכמים, ואל תהי ביישן הרבה. ותזהר מלשתות מים הנשארים מפיו של חבירך כי ההבל יוציא מבית חללו ואינך יודע איזהו חולה בגופו. בכל דבר הוי ביישן ובמקום שההיזק שכיח אל תהי ביישן. לעולם הוי מנבל עצמך בבית המדרש ואפילו ישחקו חביריך עליך.

נזנ״ה) בני, אל תשב בחבורות האומרים גנאי מחבריהם ובעלי לשון הרע, כי כל הדברים עולים ובספר נכתבים וכל העומדים שם נכתבים בחבורת לשון הרע.

נחנ״ו) בני, אל תשתה מים שאולים (פסחים קי״א.) ואל תאכל מאכל מיד כל אדם. הוי משתין בפני מאה ואל תשתה מים בפני אחד (בכורות מ״ד:).

נטנ״ז) בני, אל תבשל בקדרה שבישל חבירך וכ״ש אם בשלו בה שנים ונסתלקו מן העולם כי כבר מלאך המשחית מכיר בה (פסחים קי״ב, היינו שלא לישאת גרושה או קטלנית אלמנה משני בעלים).

סנ״ח) בני, הוי זהיר מאשה שאינה הוגנת לך. אוי למי שפוסל את זרעו. ואבשלום גרם כמה רעות לישראל ורדף אחר אביו להורגו (אבשלום בא מיפת הואר, סנהדרין ק״ז.).

סאנ״ט) בני, הוי זהיר שלא תשמש מטתך בשעה שהיא מניקה את בנה, ואל תניחהו בעריסתו יחידי בבית בין ביום בין בלילה.

סבס׳) בני, אל תהי ישן יחידי בלילה בשום בית כי בדברים אלו לילית מזומנת להזיק (שבת קנ״א:), וכיון שאוחזת לאדם או לתינוק מוציאתו מן העולם.

סגס״א) בני, הוי זהיר לגדל בניך לתלמוד תורה ואל תסלקם ממנה שכל המסלק בנו מן התורה נסתלקו ימיו מן העולם מפני שהקב״ה בוכה עליו בכל יום.

סדס״ב) בני, הוי זהיר שלא תשתה מים מגולים בלילה, כי כמה מקטריגים משתכחין בעולם ובהם יוקשים בני אדם וחסרים כדגים הנאחזים בפח.

סהס״ג) בני, אל תשב בצל החמה בימי תמוז ואב, וכל שכן שלא תישן בלילה לאור הלבנה, וע״ז נאמר יומם השמש לא יככה וירח בלילה (תהילים קכ״א:ו׳), ביום מפני מרירי ובלילה מפני איגרת בת מחלת (פסחים קי״ב.), וכ״ש כשהלבנה בחידושה, ה׳ ישמור את נפשך ה׳ ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם.

סוס״ד) בני, אל תאכל בשר בעוד שמסלק ההבל בין צלי בין מבושל, ואל תאכל תבשיל מקדרה שלא בשלו בה שלשים יום.

סזס״ה) בני, הוי זהיר מכל מאכל לתת חלקו לבוראך והחלק שלו הוא של עניים. לפיכך טול מן היפה שבשלחנך לתת לקונך, אל תקלל חרש ויראת מאלהיך.

סחס״ו) בני, דע כי בטחון הצדיקים הוא הטוב הגנוז, מבחר תבל ארצו, והוא מקום גנוז וסתור ואין כל בריה יכולה לעמוד באותו מקום זולתו הרוחות הקדושות הטהורות המזומנות ליכנס לאותו מקום. והמקום ההוא מטע שעשועים של הקב״ה ונברא קודם שנברא העולם ואינו מן העולם הזה (עי׳ ברכות ל״ד:).