מדרש לקח טוב על רות — מאמר א׳
אכת' (משלי כ"ב ט') טוב עין הוא יברך כי נתן מלחמו לדל, דע שלא אמרו הנביאים החכמים שום דבר בעולם שלא רמזו משה רבינו ע"ה בתורה, משה אמר (דברים ט"ו י') נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו, בא שלמה ואמר טוב עין הוא יברך כי נתן מלחמו לדל ולא ידענו מהו הטבת עין עד שאמר כי נתן מלחמו לדל. תניא ר' אלעזר הקפר אומ' לעולם יבקש אדם רחמים על מדה זו שאם לא בא הוא בא בנו ואם לא יבא בנו יבא בן בנו שנ' (דברים ט"ו י') כי בגלל הדבר ותניא ר' ישמעאל אומ' גלגל הוא המחזר בעולם, אמר רב יוסף נקיטינן האי צורבא מרבנן לא מיעני ואי מיעני אהדורי אפיתחא לא קא מהדר וראיה לדבר (תהלים ל"ז כ"ד) כי יפל לא יוטל כי יי' סומך ידו, (שם ל"ז כ"ה) נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם תניא ר"ג אומר מאי דכתיב (דברים י"ג י"ח) ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים ושאין מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים. בוא וראה שהרי אלימלך איש נעמי ומחלון וכליון גדולי הדור היו ולפי שהיה רעב בארץ ישראל הלכו להם לארץ מואב אמרו אם נשב כאן יהיו עוברים ושבים מכלים את ממונינו ויהיו צועקים עלינו עניי ישראל בכל יום כדי לפרנסם מוטב לנו להנצל מהם וסופם שמתו בחוצה לארץ ושמא תאמר ממונם נשאר הרי הוא אומר (רות א' כ"א) אני מלאה הלכתי וריקם השיבני יי' הוי אומר (משלי כ"ב ט') טוב עין הוא יברך כי נתן מלחמו לדל, ואומ' (שם כ"ח כ"ז) נותן לרש אין מחסור ומעלים עיניו רב מארות. שאלו את שלמה בן דוד עד היכן כחה של צדקה אמר להם צאו וראו מה אמ' דוד אבי (תהלים קי"ב ט') פזר נתן לאביונים צדקתו עמדת לעד קרנו תרום בכבוד, ר' אליעזר אומ' אלימלך מחלון וכליון מגדולי הדור ופרנסי הדור היו ומפני מה נענשו מפני שיצאו מארץ ישראל לחוצה לארץ ואם תאמר הרי כתי' (מלכים ב' ח' א') וגורי באשר תגורי כי קרא יי' לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים תשובה כי לא היה בה כח לפרנס לא את עצמ' ולא את אחרים ואינו דומה מי שיכול למי שאינו יכול וא"ת הרי כתב באבינו אברהם עשיר גדול היה ולמה ירד למצרים תשובתך מפני שעיקרו של אותו הרעב לא בא לעולם אלא בשביל אברהם כדי שירד למצרים כדי לנסותו שנ' (תהלים ס' ו') נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קשט סלה אבל הרעב שהיה בימי שפוט השופטים לא בא אלא על עון אותו הדור והיה להם לבקש רחמים על דורם ולא בקשו אלא חששו על עצמם לפיכך לא הצליחו ויהושפט אמ' (דברי הימים ב' י"ט י"ג) ויהי יי' עם הטוב ואי זהו הטוב זה עין טוב שאמ' שלמה.
אויהי בימי שפט השפטים. אמ"ר שמואל בר נחמני חמשה ויהי בימי הם ואלו הם (בראשית י"ד א') אמרפל, (רות א' א') שפט השפטים, (ישעיה ז' ב') אחז, (ירמיה א' ג') יהויקים, (אסתר א' א') אחשורוש.
אויהי בימי שפט השפטים. אמ"ר חייא בר אבא בשם ר' יונתן מדרש זה עלה בידינו מן הגולה כל מקום שנ' ויהי בימי צרה באה לעולם.
אשפט השפטים. דור ששפטו את שופטיו שהיה אחד מישראל הולך אל הדיין והדיין הולך להלקותו חוזר הוא ומלקה את הדיין ואוי לדור ששופט את שופטיו, ד"א שפט השפטים אוי לדור ששופטיהן צריכין לישפט והוא שהנביא מוכיח את ישראל שנ' (הושע ב' ה') כי זנתה אמם הובישה הורתם וכי אי זו היא אֵם של ישראל שזנתה אלא זו אימת דברי תורה מבזין בפני עם הארץ בזמן שבעליהן מבזין אותן, שהם אומ' ראית פלוני שלמד תורה כמה דבריו מקולקלין, ומתוך כך התורה מתחללת לכן נאמר כי זנתה אמם אלו בעלי תורה שנ' (משלי א' ח') ואל תטש תורת אמך, מיד הובישה הורתם אלו תלמידי חכמים שאין להם כח להשיב לעמי הארץ וכן קהלת אמר (קבלת ט' ט"ז) וחכמת המסכן בזויה וגו' מסכן זהו שהוא עני במצות ומעשים טובים והוא יושב ודורש, ואומ' אשרי נאה דורש ונאה מקיים לכך נאמר ויהי בימי ווי בימי שפוט השופטים, עדיין צריכין להשפט, בוא וראה גדעון בן יואש עשה את האפוד לעובדי ע"ז והוא שפט את ישראל, ושמשון הלך אחר עיניו ושפט את ישראל כ' שנה.
אויהי רעב בארץ. עשר פעמים רעבון באו לעולם, אחד בימי אדם הראשון שנ' (בראשית ג' י"ז) ארורה האדמה בעבורך ואחד בימי למך שנ' (שם ה' כ"ט) מן האדמה אשר אררה יי', ואחד בימי אברהם שנ' (שם י"ב י') ויהי רעב בארץ וירד אברהם מצרימה, ואחד בימי יצחק שנ' (שם כ"ו א') ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם, ואחד בימי יעקב שנ' (שם מ"ה ו') כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ, ואחד בימי שפוט השופטים, ואחד בימי אליהו ואחד בימי אלישע שנ' (מלכים ב' ו' כ"ה) ויהי רעב גדול בשמרון, ואחד בימי דוד שנ' (שמואל ב' כ"א א') ויהי רעב בימי דוד, ואחד מתגלגל ובא לעולם לעתיד לבא שנ' (עמוס ח' י"א) לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע דברי יי' וכולן לא באו אלא בימי אנשים צדיקים וגבורים שהם יכולין לעמוד בהן.
אבארץ. זו ארץ ישראל, סתם ארץ.
אוילך איש. אע"פ שהיה עשיר והיו לו סוסים וחמורים וגמלים ועבדים ושפחות לא הזכירו הכתוב לשבח אלא לגנאי. וילך איש, יחידי יצא על שם שסופו היה עתיד לאבד העושר ההוא כתי' בתחלה וילך איש כאלו איש עני הולך הלך.
אמבית לחם יהודה. הזכיר מקומו שהיה מקום משובח בארץ ישראל ואעפ"כ הניחו והלך לגור בשדי מואב, לא בא להשתקע אלא לגור שם כדי שלא יוורש מן הרעב.
אבשדי מואב. בשדי ארץ מולדתו, כמו (מלכים א' ב' כ"ח) ענתת לך על שדיך.
אהוא ואשתו. הוא עיקר ואשתו טפילה, הוא עיקר ובניו טפלים.
בואימתי היה זה הדבר שיצא אלימלך ובניו חוצה לארץ נראין הדברים שזה המעשה היה אחר מיתת דבורה וברק שנ' (שופטים ו' א') ויעשו בני ישראל הרע בעיני יי' ויתנם יי' ביד מדין שבע שנים, (שם ו' ב) ותעז יד מדין על ישראל מפני מדין עשו להם בני ישראל את המנהרות אשר בהרים ואת המערות ואת המצדות, (שם ו' ג') והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני אדם ועלו עליו, (שם ו' ד') ויחנו עליהם וישחיתו את יבול הארץ עד בואך עזה ולא ישאירו מחיה בישראל ושה ושור וחמור, (שם ו' ה') כי הם ומקניהם יעלו ובאו כדי ארבה לרב ולהם ולגמליהם אין מספר ויבאו בארץ לשחתה, (שם ו' ו') וידל ישראל מאד מפני מדין ויזעקו בני ישראל אל יי' ובאותו הפרק הלך אלימלך ומחלון וכליון למואב ונכשלו שהיה להם לבטוח ביי' ולא בטחו. ומי כתב ספר רות חכמים אומ' בבבא בתרא שמואל הרואה כתב ספרו וספר שופטים וספר רות.
בושם האיש אלימלך. ר' יהושע בן קרחה היה דורש שמות אלימלך אלי תבא המלוכה, והזכיר שמו מלמד שהיה מיוחס משבט יהודה אעפ"י שלא נתיחס בכאן ד"א ושם האיש אלימלך ושם אשתו נעמי ושם שני בניו מחלון וכליון אפרתים הזכיר הכל שלא היו מניחין זה את זה אלה כולם היו בעצה אחת על צרת העין.
בושם אשתו נעמי. שהיו מעשיה נעימין שהיתה בת יוחסין.
בושם שני בניו מחלון וכליון. מחלון שמחל לו הקב"ה ונהיה לו בן זכר שנ' (רות ד' ה') להקים שם המת על נחלתו, כליון שנעשה לו כליה.
באפרתים. מיוחסים וכן הוא אומ' (שמואל א' י"ז י"ב) ודוד בן איש אפרתי ואומ' (שם א' א') בן תחו בן צוף אפרתי ואלקנה מן הלוים היה ונקרא אפרתי על שם היחס וכן כל ישראל נקראו על שם אפרים שנ' (ירמיה ל"א כ') הבן יקיר לי אפרים. מבית לחם יהודה ויבאו שדי מואב ויהיו שם וכבר אמ' למעלה מבית לחם יהודה ומה שאמר עוד מבית לחם יהודה על שם שלא זכר את הארץ הטובה שיצא משם.
בויבאו שדי מואב ויהיו שם. שמצאום שהיו שטופים בזימה ומאסום והלכו להם לכרכים ומצאו הם שהיו גם רחוקים למים שלא היו להם מעיינות ועוד חזרו לעיירות לכך נאמר פעם שנית ויבאו שדי מואב מלמד שנתיאשו ממקומם ואע"פ שיצאו לגור עוד חזרו להשתקע שם שנ' ויהיו שם.
גומפני מה נכתב ליחס לדוד בן ישי וכן דוד אמ' (תהלים מ' ח') אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי אמר דוד כשמשחני שמואל הרואה אז אמרתי הנה באתי לגדולה וכבוד, במגלת ספר כתוב עלי זו מגלת רות שבו כתוב יחוסו של דוד ד"א מגלת זו ספר רות, ספר זו ספר תורה שכתוב בו (בראשית י"ט ט"ו) קח את אשתך ואת שתי בנתיך הנמצאת מהו הנמצאת כבר אמר (שם י"ט י"ד) ויהי כמצחיק בעיני חתניו, ידענו שלא נמצאו עמו אלא בנותיו הפנויות ומהו הנמצאות לפי שהקב"ה מגיד מראשית אחרית גלוי וידוע היה לפני מי שאמר והיה העולם שהיו עתידות בנות לוט להזדויג עם אביהן ולהוציא מהן שתי משפחות עמון ומואב, ודוד היה עתיד לצאת מרות המואביה ושלמה נשא את נעמה העמונית והוליד ממנה את רחבעם, כתי' הכא הנמצאת וכתי' התם (תהלים פ"ט כ"א) מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו וכבר הקדים הקב"ה על זה ואמר בתורה (דברים כ"ג ד') לא יבא עמוני ומואבי בקהל יי' אבל עמונית ומואבית הם באות שהרי מפורש למה (שם כ"ג ה') על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים [בדרך] בצאתכם ממצרים ואין הנשים מצוותן על זה כי אם האנשים ואם תאמר יקדימו הנשים הא כתי' (תהלים מ"ה י"ד) כל כבודה בת מלך פנימה ידענו שיצאו הנשים מאיסור זה וזהו שאמ' דוד (תהלים מ' ו') נפלאתיך ומחשבתיך אלינו בעדינו מלמד שהיה רחבעם יושב בחיקו של דוד ואומר (שם) רבות עשית אתה יי' א' וגומר כלומר רבש"ע גלוי היה לפניך שהיינו עתידין לצאת מאלו השתי משפחות והצלת את לוט מתוך ההפכה ללמדך שאין אדם רשאי להרהר אחר מדויו של הקב"ה שנ' (קהלת ז' כ"ה) ועמק עמק מי ימצאנו בא וראה גדעון בן יואש הקריב קרבן בחוץ והיה השור מוקצה לע"ז והיה גם נעבד וגם מעצי האשרה שרף תחת הקרבן והקריב בלילה ואע"פ שעל כל אחת מהם אדם חייב כרת גדעון עשה כל אלו והקב"ה רצה בהם לפי שעשה על פי המלאך במלאכות מלכו של עולם, וכן אליהו הנביא שחט שחיטה חוצה לארץ ונתרצה מכאן אמרו גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה.
גוימת אלימלך איש נעמי. תנא אדם מת אינו מת אלא לאשתו ואין האשה מתה אלא לאישה, האיש מת אשה מיחסו שנ' אלימלך איש נעמי, האשה מתה מיתה מיחסוה של בעלה שנ' (בראשית מ"ח ז') מתה עלי רחל, אמ' יעקב מיתתה של רחל היתה קשה עלי יותר מכל הצרות שעברו עלי.
גותשאר היא ושני בניה. מאי ותשאר, האלמנה אפי' היא עשירה משימות בעלה אלמנה נקראת.
דוישאו להם נשים מאביות. מי גרם להם לישא נשים מואביות אלא על שעשו מעשה עמון ומואב שנ' (דברים כ"ג ה') על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים וגם אלו ברחו מארץ ישראל שלא להקביל פני האורחים.
דמאביות. מלמד שבדתם הניחום לא גיירום ולא הטבילום אלו היה אביהם קיים לא היה מניחן לישא אותן אלא לאחר שמת אביהם השיאום.
דשם האחת ערפה. על שם שהפכה עורף לחמותה וחזרה לה, ד"א ערפה היא הרפה שנ' (שמואל ב' כ"א ט"ז) וישבי בגב אשר בילידי הרפה שהיו הכל עורפין אותה מאחריה ודשין אותה כהריפות בעלי.
דושם השנית. ששינת מעשיה ממעשה יבמתה, רות שיצא ממנה דוד שריוה, להקב"ה בשירות ותושבחות ד"א רות שראתה דברי חמותה ד"א רות שהיתה רותתת מן העבירה אמ"ר יוסי בר חוני רות מבניו של עגלון בן בנו של בלק מלך מואב היתה, ר' ביבי בשם ר' ראובן אמ' לפי שעמד עגלון מלך מואב מכסאו בשעה שאמ' לו איהוד (שופטים ג' כ') דבר אלהים לי אליך המלך אמ' הקב"ה אתה עמדת מכסאך בשביל כבודי הרי אני מעמיד ממך בן יושב על כסאי ואי זה זה שלמה דכתי' (דה"י א' כ"ט כ"ג) וישב שלמה על כסא יי'.
דוישבו שם כעשר שנים. קרוב לי' שנים או פחות או יתר.
הוימותו גם שניהם. שלא תאמר עין צרה מכה באבות ולא בבנים, אמ"ר חייא עד י"ג שנה הבן לוקה בעון האב מיכן ואילך איש בחטאו יומתו, גם לרבות מקניהם וקנינם מלמד שאין הקב"ה פורע תחלה מנפשות אדם כעין שנ' באיוב (איוב א' ט"ו) ותפל שבא ותקחם.
הותשאר האשה משני ילדיה ומאישה. מלמד שנעשית שיורי שיורים, משני ילדיה ומאישה צרות אחרונות משכחות את הראשונות, לכך הקדים ילדיה לאישה, עלבון אחר עלבון.
וותקם היא וכלתיה ותשב משדי מואב. נפולה היתה לשם וקמה לה בחזרתה לארץ ישראל שכן אמר דוד (שמואל א' כ"ו י"ט) כי גרשוני מהסתפח בנחלת יי' לאמר לך עבוד אלהים אחרים וכי מי אמר לו כן אלא מי שאינו דר בא"י כאלו עובד ע"ז. כי שמעה בשדי מואב מאין שמעה מן הרוכלים המחזירים בעיירות ד"א ברוח הקדש שמעה ומה שמעה כי פקד יי' את עמו, רבנן אמרי בארץ הקב"ה עושה בזכות עמו שנ' (שמואל א' י"ב כ"ב) כי לא יטוש יי' את עמו בעבור שמו הגדול. לתת להם לחם, רבי' טוביהו ב"ר אליעזר אמ' גדולה פרנסה כגאולה, כתיב כאן כי פקד יי' את עמו וכתיב להלן (שמות ד' ל"א) כי פקד יי' את בני ישראל וכי ראה את ענים.
זותצא מן המקום. וכי לבדה יצאה כמה חמרים וכמה גמלים וכמה שיירות יצאו אלא הכא דרש חנין בשם ר' שמואל בר רב יצחק גדול שבעיר הוא זיוה הוא הדרה, הוא שבחה, פנה משם פנה זיוה פנה הדרה פנה שבחה כענין שנ' ביעקב דכתיב (בראשית כ"ח י') ויצא יעקב מבאר שבע וכי יעקב לבדו יצא מבאר שבע אלא צדיק שבעיר הוא זיוה הוא הדרה והוא שבחה, פנה משם פנה זיוה פנה הדרה פנה שבחה.
זותלכנה בדרך. מלמד שהוצרכה חברותה להן והלכו בייחוד ד"א הולכות כהולכות גרים ד"א שהיו הולכות יחיפות וגופן נוגע בארץ שנ' בדרך. לשוב אל ארץ יהודה אל דת היהודים.
חותאמר נעמי לשתי כלותיה. שתיהן היו שוות בעיניה. לכנה שבנה אשה לבית אמה ולהלן הוא אומר בתמר (בראשית ל"ח י"א) שבי אלמנה בית אביך מלמד שיש אבהות לישראל ואין אבהות לגוי.
חיעשה יי' עמכם חסד. מלמד שאין גר שמח בעולם הזה וכן אומ' חכמים במס' יבמות מפני מה יסורין באין על הגרים מפני ששהו עצמן להתגייר וכדי שיתמרקו עונותיהן הראשונים לכך כתב יעשה וקרי יעש.
חכאשר עשיתם עם המתים. בתכריכין, ועמדי שויתרו לה כתובתם. אמ"ר זעירא המגילה הזאת אין לה לא טומאה ולא טהרה לא איסור ולא היתר ולמה נכתבה ללמדך כמה מתן שכרן לגומלי חסדים.
טיתן ד' לכם ומצאן מנוחה. כדרך ברכת יצחק ליעקב דכתיב (בראשית כ"ז כ"ח) ויתן לך האלהים, מנוחה חיננא בריה דרב אדא אמ' ומצאן ומצן כתיב אלף מוצאה שתים לא מוצאות. אשה בית אישה אמ"ר יוחנן מיכן שאין מנוחה וקורת רוח לאשה אלא לבית אישה.
טותשק להן ותשאנה קולן ותבכינה. הראשון מלא והשני חסר.
יותאמרנה לה כי אתך נשוב לעמך. להיות כעמך בדת אחד.
יאותאמר נעמי שבנה בנתי למה תלכנה עמי העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים. ואמרה להן ואפילו יש לי בנים במעי שהרי אינם מייבמין שאשת אחיו שלא היה בעולמו אסור לייבם שנ' (דברים כ"ה ה') כי ישבו אחים יחדיו פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו. ג' פעמים כתיב שבנה כנגד ג' פעמים שדוחין את הגר ואם הטריח יותר מכאן ואילך מקבלין אותו לכך כתיב אותו חסר.
יבכי זקנתי מהיות לאיש כי אמרתי יש לי תקוה גם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים. אמ"ר שמעון מכאן שאין תשמיש המטה אלא בלילה דכתי' (אסתר ב' י"ד) בערב היא באה ובבקר היא שבה.
יגהלהן תשברנה עד אשר יגדלו. כלומר יכולות אתם לישב עד אשר יגדלו, הלהן תעגינה יכולות אתם לישב עגונות לבלתי היות לאיש ד"א תעגינה מלשון המוכר את הספינה מכר את העוגין כלומר תהיו מנהיגות עצמכם בלא זכר עד אשר יגדלו. אל בנתי אין אדם נמנע מלקרוא לחתנו בנו ולכלתו בתו. כי מר לי מאד מכם כלומר בשבילכם כי יצאה בי יד יי' בבעלה ובבנים.
ידותשנה קולן. חסר אלף מלמד שתשש כחן מלבכות. ותבכינה עוד כנגד ד' דמעות שהורידה ערפה שתי פעמים בבת אחת בשתי עיניה יצאו ממנה ד' גבורים שנ' (שמואל ב' כ"א כ"ב) את ארבעת אלה ילדו להרפה בגת ויפלו ביד דוד וביד עבדיו.
ידותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה. אמר הקב"ה יבאו בני הנשוקה ויפלו ביד בני הדבוקה, כל נשיקה של תפלות חוץ משלשה, נשיקה של גדולה כגון (שמואל א' י' א') ויצק שמן על ראשו וישקהו, נשיק של פרקים שנ' (שמות ד' כ"ז) וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו, נשיקה של פרישות ותשק ערפה לחמותה ר' תנחומא אומר אף נשיקה של קריבות שנ' (בראשית כ"ט י"א) וישק יעקב לרחל.
טוותאמר הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה. אמ"ר יצחק כל אותה הלילה שפירשה ערפה מחמותה נתוועדו בה גוים וזהו שאמר הכתוב (שמואל א' י"ז כ"ג) ממערכות פלשתים, ממערות כתי' ממאה ערלות שנתוועדו בה ר' תנחומא אומ' אף כלב אחד שנאמר (שם י"ז מ"ג) ויאמר הפלשתי אל דוד הכלב אנכי כי אתה בא אלי במקלות.
טזותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך. אמרה לה אל תחטאי בי כמו (איוב ז' כ') למה שמתני למפגע לך, לעזבך לשוב מאחריך אמ' לה בין כך ובין כך דעתי להתגייר ולמה אעזבך לשוב מאחריך מוטב לי על ידך ולא על יד אחר כיון ששמעה כך התחילה סודרת לפני הלכות גרים, אמרה לה אין אנו יוצאין חוץ לתחום שבת בשבת ואין אנו הולכי' לע"ז כי אם לאהל מועד וגלגל ושילה, לנוב ולגבעון ולבית העולמים אמרה לה אל אשר תלכי אלך, אמרה לה נעמי אסור לנו ללין בבית שאין בו מזוזה ואסור להתיחד עם איש חוץ מבעלה אמרה לה ובאשר תליני אלין, עמך עמי אמרה תרי"ג מצות יש לנו כמנין עמך ושלש אותיות של עמך הרי תרי"ג מצות אמרה לה רות עמך עמי ואלהיך אלהי יכלל כל התורה.
יזבאשר תמותי אמות. אמרה לה נעמי ארבע מיתות נמסרו לב"ד של ישראל אמרה לה אם אעבור כדין אחת מבנות ישראל יעשה לי, שתי קברות מתוקנין לב"ד אחד לנסקלין ולנשרפין ואחד לנהרגין ולנחנקין, השיבה ושם אקבר.
יזכה יעשה יי' לי וכה יוסיף. וכל מה שאוכל לסגל מן המצות בעולם הזה אסגל כי המות יפריד ביני וביניך.
יחותרא כי מתאמצת. מכאן אמרו שאין ממאנין על הגרים יותר מדאי אלא מקבלין אותן מאחר שמקבלין עליהם המצות.
יטותלכנה שתיהם עד בואנה בית לחם. שתיהן שוות בייחוד.
יטויהי כבאנה בית לחם ותהם כל העיר עליהן. אמ"ר שמואל ב"ר סימון אותו היום יום קציר העומר היה ותנן במס' מנחות כל העיירות סמוכות לשם מתכנסות כדי שיהיה נקצר בעסק גדול והלכו אנשי בית לחם להנפת העומר וכשנקבצו עליהם כל העיירות אמרו הזאת נעמי ויש אומ' אבצן היה משיא את בנותיו שכתוב בו (שופטים י"ב ט') ושלשים בנות שלח החוצה ויש אומר' אשתו של בועז מתה באותו היום ונכנסו כל העיירות להברותו ועד שהעם מתעסקין בגמילות חסדים נכנסה רות עם נעמי והיתה זו יוצאות וזו נכנסת. ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי ותאמרנה לשון רבוי לשון נקבה שהנשים הם הקבילו פניה וכל בנות העיר היו תמיהות הזאת נעמי, נעמי שהיו מעשיה נעימים ונאים לשעבר מלכת בתכשיטיה ועכשיו מהלכת יחיפה ובלבישת סמרטוטים, לשעבר פניה אדומות מכח מאכל ומשתה ועכשיו פניה ירוקות מכח הרעבון.
כותאמר אליהן. לנשי בית לחם שהיו מדברות לה אל תקראנה לי נעמי מה טעם כי המר שדי לי מאד וכן דוד אמר (תהלים פ"ח י') עיני דאבה מני עני.
כאאני מלאה הלכתי. בבנים ובעושר, ויי' ענה בי כי העיד בי על עונותי כמו (שמות כ' י"ג) לא תענה ברעך.
כבותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה. בנאמנות, בתחלת קציר שעורים זה קצירת העומר.