מדרש שכל טוב — מאמר תתרל״ד

בויקרבו ימי ישראל למות. לפי שלא הגיע לשני חיי יצחק ואברהם אבותיו, לפיכך נאמר בו קריבת מיתה, שהרי יצחק חי ק"פ שנה, ואברהם חיה קע"ה שנה, ויעקב לא חיה אלא קמ"ז שנה, וכן אתה דורש במשה, הן קרבו ימיך למות (דברים לא יד), לפי שלא הגיע לשני חיי עמרם וקהת ולוי אבותיו, שהרי עמרם חי קל"ז שנה, וקהת חי קל"ג שנה, ולוי חי קל"ז, ומשה לא חיה אלא ק"ך שנה, לכך נאמר בו קריבת מיתה, וכן אתה דורש בדוד, שנא' ויקרבו ימי דוד (מ"א ב א), לפי שלא הגיע לשנותיו של חיי ישי ועובד ובועז ושלמון אבותיו, שכן שלשת אלו חיו יותר מן ארבע מאות שנה, וראיה לדבר שהרי נחשון בן עמינדב הקריב קרבן בחנוכת המזבח ומת במדבר, וכתיב ונחשון הוליד את שלמה, ושלמון הוליד את בועז, ובועז הוליד את עובד ועובד הוליד את ישי, וישי הוליד את דוד (רות ד כ כא כב), וכתיב ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה (היא השנה הרביעית) [וגו' בשנה הרביעית בחודש זו הוא החודש השני] למלוך שלמה על ישראל ויבן הבית לה' (מ"א ו א), צא מאלו מ"ם שנה שהלכו ישראל במדבר, נשארו ת"מ שנה לשלמון ובועז ועובד וישי ודוד, דוד לא חיה אלא ע' שנה, נשארו לארבעת אלו ש"ע שנה, ואעפ"כ כתיב מקרא מלא על ישי שחיה שנים רבות, שנ' והאיש בימי שאול זקן בא באנשים (ש"א יז יב), ובשביל שלא חי דוד אלא ע' שנה, שנא' בן שלשים (היה) [דוד] במלכו [ארבעים] שנה מלך (ש"ב ה ד), לכך נאמר בו קריבת מות:

גויקרא לבנו ליוסף. שחביב לו מכל השבטים:

דליוסף. ולא לראובן שהוא בכור, ולא ליהודה שהיה גביר באחיו, אלא ליוסף לפי שהיה שליט, ויש יכולת בידו לעשות, לכך קוראו תחלה:

הויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך. אם אתה רוצה לקיים בי מצות כיבוד:

ושים נא ידך תחת יריכי. כלומר השבע לי בברית מילה, כדרך שהשביע אברהם את עבדו אליעזר, אלא שאליעזר לא היה מזרעו של אברהם לא בוש לשום ידו תחת יריכו, דכתיב וישם העבד את ידו תחת ירך אברהם אדוניו (בראשית כד ט), אבל יוסף שהיה בנו של יעקב יוצא יריכו לא שת ידו תחת ירך אביו, אלא נשבע לו על פה:

זועשית עמדי. מלת עמדי מדוברת על אופן עמי, ואין יכול להדבירה על אופן אחר, כגון עמדן עמדם עמדו עמדה זולתי כלפי בעל הדיבור:

חחסד ואמת. צדקה בממונו, גמילות חסדים בגופו ובממונו:

טחסד ואמת. וכי יש חסד של שקר, אלא כל חסד שהוא שלא בפני הנגמל, זה חסד של אמת, וחסד שבפני הנגמל הוא חסד של חנופה. אמרי אינשי מית בר חברך טעון, מית חברך פרוק, ולפי שהיה יעקב אבינו הולך לבית עולמו והוא עושה עמו חסד שלא בפניו, לפיכך אמר לו חסד ואמת:

יאל נא תקברני במצרים. בקש ממנו שלא יקברהו במצרים שלא יעשוהו מצרים להם לאלוה, שהיה יודע ומתכוין ברוח הקודש שהקב"ה עתיד להפרע מהן ומאלהיהן, שנא' ובאלהיהם עשה ה' שפטים (במדבר לג ד):