מדרש שכל טוב — מאמר תתר״נ

בוישת על ראש אפרים והוא הצעיר. כלומר שאין דרך ארץ לעשות כך אלא לפי שהבכור מובחר שבבנים צריך האב המברך אותו בין הבנים לשית ימינו על ראשו ולברכו בה, שהימין מובחרת לעבודה ולהזאה ולברכת המזון, ואת שמאלו שהיא גרועה על ראש מנשה:

גשכל . כל מלת שכל שהיא בשי"ן הרי היא לשון שכל טוב ודעת ובינה, וכל שהיא בסמ"ך הרי היא לשון סכלות והוללות:

דשכל את ידיו . כלומר השכיל שכל טוב ובינה את ידיו כמתכוונות ברוח הקודש:

הכי מנשה הבכור. ועליו ראוי לסמוך יד ימינו, ועוד שהוא מכוון ועומד כנגד יד ימינו, וזה חילוף הענין: