מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםמדרש שכל טוב — מאמר תתרס״ג
אשמעון ולוי אחים. אחים הם בכל העצות, אחים בכעס, אחים בגבורה, שנא' ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה (בראשית לד כה), ובמכירת יוסף, שנא' ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא (שם לז יט), ואומר ויאמר איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו (שם מב כא), מלמד ששניהם אחים הם בעצה ובכעס, שנא' ארור אפם. ובגבורה, דכתיב ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר (שם לד כה), לכך נאמר שמעון ולוי אחים:
בכלי חמס. היינו חרבות:
גמכרותיהם. לשון היכר, ודומה לו מכורותיך ומולדותיך (יחזקאל טז ג), על ארץ מכורתם (שם כט יד), איש מאת מכרו (מ"ב יב ו), אמר לא אתים ולא מחרישות הם מכירים לעבוד את האדמה ולשבוע לחם, אלא כלי חמס היכר שלהם. שלא די להם שהרגו את שכם שטימא את אחותם, אלא הרגו כל זכר, ולקחו בחמס כל מה שבתוכה ע"י כלי זיין: