מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

מדרש שכל טוב — מאמר תתרצ״ד

אוימלאו לו ארבעים יום. שהיו חונטין אותו בכל יום ויום עד משלם מ' יום:
בכי כן ימלאו ימי החנוטים. כדי שיבלעו הסממנין בגוף:
גויבכו אותו מצרים שבעים יום. מ' של חנטה, ול' אחר חנטה, ואלו ע' יום לכבוד ע' נפש שבאו למצרים, מלמד שעכשיו היו כולם בעלי בתים והיו הולכין וקושרין מספד בית איש יומו: