מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

מדרש שכל טוב — מאמר תתש״א

אויבאו עד גורן האטד. וכי יש גורן לאטד, אלא מלמד שבאו עליהם בני ישמעאל ובני קטורה ועשו ובניו וז' עממין למלחמה כיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארון, מיד ירדו ממרכבותיהם, ותלו כתריהם בארונו של יעקב, והקיפוהו כתרים כגורן שמוקפת בעומרים, ודומה לו בדברי רבותינו תנורו של עכנאי שהקיפוהו הלכות כעכנאי, ועיקר מלת אטד היינו דרדר (בראשית ג יח), דמתרגמינן ואטדין, ר' אליעזר אומר כיון שראו ארונו של יעקב מיד התירו אזורי מתניהם. ואותו המקום היה בעבר הירדן בין הירדן ובין מצרים:
בויספדו שם מספד גדול וכבד מאוד. יותר ממה שנעשה עד כאן לכל אדם:
גויעש לאביו אבל שבעת ימים. מפני מה נהגו לעשות אבל ז' ימים, כנגד ז' ימי המשתה, וכה"א ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה גם את זה לעומת זה עשה האלהים (קהלת ז יד):