מדרש שכל טוב — מאמר תתש״ו

בויאמרו לו ישטמנו יוסף. מה ראו לומר כך, אלא בחזירתן מחברון היו עוברין דרך שכם לדותן, נטה יוסף מעל מרכבתו והציץ בבור שהשליכו בו אחיו ונתאנח, כשראו אחיו את זאת, אמרו עדיין השטמה בלבו:

גוהשב ישיב. כפל הדיבור, כלומר והשיב לזרענו, וישיב לעצמינו:

דאת כל (הרעות) [הרעה]. שהשלכנוהו בבור, ושמכרנוהו לעבד:

האשר גמלנו אותו. על דברי החלומות. ויש דורשין ויראו אחי יוסף, שכל זמן שהיה יעקב בחיים היה יוסף מיסב בראש, ומשמת יעקב לא רצה יוסף להיות מיסב בראש, שלא להחליש דעת אחיו, והם דימו בדעתם שבשטמה הוא עושה: