מדרש שכל טוב — מאמר תתשי״ב

באנכי אכלכל אתכם ואת טפכם. ולא היה ראוי לומר כך, שהרי הקב"ה מכלכל כל חיים ובאי העולם, ולכך מת קודם לכל אחיו:

גוינחם אותם. שאמר להם יעקב אבינו כלל כולנו איש בברכת חבירו, ואם אחד מכם בטל הרי הברכות כולן בטלות:

דוידבר על לבם. אמר להם אתם הייתם עשר נרות ולא הייתם יכולים לכבות נרי, ואני נר אחד, האיך אני יכול לכבות עשר נרות. ועוד שהרי קודם שבאתם היו אומרים שרי פרעה שאני עבד, כיון שבאתם כאן נתכבדתי בכם, שידעו שאני בן חורין, ועכשו אם אני הורג אתכם, מביא אני עלי בושה, כיון שאמר להם דברים הנכנסים בלבם, מיד נתנחמו: