מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

מדרש שכל טוב — מאמר כ״ב

אותהר האשה ותלד בן. א"ר יהודה בר ביזנא מקיש לידה להריון, מה הריון שלא בצער, אף לידה שלא בצער, מכאן לנשים צדקניות שלא היו בפיתקה של חוה, כלומר בשטר חוב שלה, כדכתיב בעצב תלדי בנים (בראשית ג טז):
בותרא אותו כי טוב הוא . תניא ר' מאיר אומר טוב שמו. ר' יהודה אומר טובי' שמו. ר' נחמיא אומר הגון לנביאות. אחרים אומרים שנולד כשהוא מהול. וחכ"א בשעה שנולד משה נתמלא כל הבית כולה אורה, כתיב הכא ותרא אותו כי טוב הוא, וכתיב התם וירא אלהים את האור כי טוב (בראשית א ד):
גמלמד שלא נפרד עמרם מאשתו אלא שני חדשים בלבד, ומעוברת היתה במשה בשעה שגירשה, אלא שלא הכיר בה, וכשהחזירה היתה מעוברת ג' חדשים לפיכך ותצפנהו שלשה ירחים, דלא מנו לה המצריים אלא משעה דאהדרה, ואינהו לא ידעו דהוות מעוברת ביה מעיקרא: