מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

מדרש שכל טוב — מאמר ל״ג

אויצא ביום השני והנה שני. שניהם שוים ברשע:
באנשים. גדולי ישראל:
געברים. יהודים, והיינו דתן ואבירם:
דויאמר לרשע. למחוייב שבשניהם:
הלמה תכה רעך. הכית לא נאמר אלא תכה אפילו הכי קראו רשע, מכאן א"ר אבא כל המגביה ידו על חבירו להכותו ואע"פ שלא הכהו נקרא רשע. רב הונא אמר תקצוץ ידו, שנא' וזרוע רמה תשבר (איוב לח טו):