מדרש שכל טוב — מאמר צ״א

באשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו. עד עכשיו היינו כשמן המור, שמתוך שריחו נודף הוא עולה על שלחן מלכים, ומעתה היינו כשמן מבאיש, שמתוך שריחו רע נותנין אותו לעיבוד העורות, כך אנו עד עכשיו היינו עושין מלאכתו ומוצאין חן בעיניו, ועכשיו אנו מוכין ועובדין, ואין לנו הנאה, ואומר לנו נרפים אתם נרפים, שאפילו בשעת האכילה ושעת התשמיש אינן פוסקין ממנו:

גלתת חרב בידם להרגני. שבשביל דבריכם כועסים עלינו ומוצאין עלינו עלילה והכבידו עבודה עלינו למות בה: