מדרש שכל טוב — מאמר קכ״ה

בלאחיך. לאברהם:

גהנה הוא לך כסות עינים. כי הלך למצרים וסחר בך, בא לכאן וסחר בך, ועכשיו הכסף הזה הרי הוא לך לכסות קלון שהרי נפל אור פניך, כדכתיב ואור פני לא יפולון (איוב כט כד), וכתיב למה חרה לך ולמה נפלו פניך (בראשית ד ו), כי כשאדם בא לידי בושה אין מרים פניו, ואין מביט היטב לא למביישו ולא ליודעים בושתו, ואם עושה לו קורת רוח, כגון ריצוי ותשלום, הרי מכסה קלון פניו באותו דבר, כדכתי' ועל כל פשעים תכסה אהבה (משלי י יב), לכך אמר הנה הוא הכסף לך כסות עינים על הלבנת פניך, ולמה לכל אשר עשיתי אתך, שלקחתיך מבעלך והבאתיך אצלי ועיניתי בך ומשמשתי ידיך:

דואת כל ונוכחת. כלומר את כל הדברים האלה שגרם לך תזכרי ותהיי ונוכחת ולא תסכים לו עוד לומר אחי הוא. ואני אומר המלה משמש לשון כי, אם אמר הכתוב ונוכחת התי"ו דגושה, הייתי אומר ותתווכחתי אמר לה, כמו ורחצת וסכת (רות ג ג), וכל דומיהן, אבל השתא שהתי"ו רפויה משמש שקיבלה תוכחתו כגון ויודע ואומר שהיא כבר: