מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםמדרש שכל טוב — מאמר קנ״ב
אויצברו אותם. עיקר מלת צבר לשון אוסף, ודומה לו שנים צבורים (מ"ב י ח), אם יצבר כעפר כסף (איוב כז טז), יצבר ולא ידע מי אוספם (תהלים לט ז), והוא שאנו קורין לעדת עשרה ציבור:
בחמרים חמרים. היו עושין גלין ותלוליות כל אחד בן עשרים איפה, שנאמר חמרים חמרים, וכתבן חסירי יו"ד, ללמדך שכל גל ותלוליות שעושין מהם הוא בן ב' חומר, ואין חומר פחות מעשר איפות, שנאמר כי עשרת הבתים חומר (יחזקאל מה יד), וכתיב האיפה והבת תוכן אחד (להם) [יהיה] (שם שם יא):
גותבאש הארץ. זהו שאמרנו שאין באוש אלא ריח רע של פגרי הבריות: