מדרש שכל טוב — מאמר קע״ח

בפיח כבשן. היינו אפר הלבנה שעל הגחלים כשהן עוממות שנוחה לינפח, כענין דכתיב נחר מפוח (ירמי' ו כט), ופחי בהרוגים (יחזקאל לז ט), וכל דומיהן:

גוזרקו משה. לבדו מה שבחפניו ושבחופן אהרן:

דהשמימה. לאויר השמים:

הלעיני פרעה. שיהא רואה ויודע כי גזרתי היא: