מדרש שכל טוב — מאמר רס״ו

בוראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות. שבשכר מצות שהן עושין הוא נגלה וחס עליכם:

גופסח ה'. על הפתחים רוח קדשו תהא מרחפת על פתחיהם:

דולא יתן. כלומר ולא יניח למלאך המשחית לבא אל בתיכם לנגוף, ודומה לדבר כי לא נתנו לרדת (העמק) [לעמק] (שופטים א לד), והלא דברים ק"ו ומה אם דם הפסח הקל שאינו אלא לשעה, ואינו נוהג ביום ובלילה, ואינו נוהג לדורות, נאמר בו ולא יתן המשחית, מזוזה חמורה שיש בה עשרה שמות המיוחדין, היינו ה' פעמים דכתיב ה' בפרשת שמע, וה' פעמים בפרשה והי' אם שמוע ונוהגת ביום ובלילה ונוהגת לדורות, על אחת כמה וכמה שלא יתן המשחית, ומי גרם שלא להגין עוונותינו, שנא' (עוונותינו) [עונותיכם] הטו אלה וחטאתם מנעו הטוב (ירמי' ה כה):

הואומר כי [אם] עוונותיכם היו מבדילין בינכם (ובין) [לבין] אלהיכם (ישעי' נט ב):