מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםמדרש שכל טוב — מאמר רפ״ט
אבבית אחד יאכל. בחבורה אחת הכתוב מדבר, היינו דאינו נאכל אלא למנויו עליו, אתה אומר בחבורה אחת, או אינו אלא בבית אחר כמשמעו, כשהוא אומר על הבתים אשר יאכלו אותו בהם (לעיל פסוק ז'), למדנו שהוא נאכל בבתים הרבה, הא מה ת"ל בבית אחד, בחבורה אחת הכתוב מדבר, מכאן אמרו הפסח נאכל בשני מקומות ואינו נאכל לשתי חבורות דברי ר' שמעון בן יוחאי, שר"ש ב"י אומר כיצד בשני מקומות כגון שהיו בתוך הבית ובקעה הקורה עליהם ויצאו לחוץ, או שהיו בחצר וירדו עליהם גשמים ונכנסו לתוך הבית, נמצאו אוכלין אותו בשני מקומות:
בלא תוציא מן הבית מן הבשר. הרי זו אזהרה לכל אחד:
גחוצה. חוץ לחבורה:
דועצם לא תשברו. בין שיש עליו בשר, בין שאין עליו בשר:
הבו. ולא בשאר קדשים:
ובו. ולא בטמא. השובר עצם בטהור לוקה, והמותר בו אינו לוקה, לפי שאין לוקין על לאו שאין בו מעשה וכדדרשינן התם, והשובר בטמא אינו לוקה וכל שכן המותיר בו: