מדרש שכל טוב — מאמר רצ״ו

בזכור את היום (זה) [הזה] אשר יצאת ממצרים מבית עבדים. מבית עבדים כבר פרשנו בפ' אם בחקותי. אין לי שמזכירין יציאת מצרים אלא בימים, בלילות מנין, ת"ל כל ימי חייך (דברים טז ג), ימי חייך הימים כל לרבות הלילות כדברי בן זומא, וחכמים אומרים ימי חייך העוה"ז, כל ימי חייך לרבות ימי המשיח, והיינו אלפיים שנה משיבוא הגואל ועד חידוש שמים חדשים וארץ חדשה:

גזכור את היום הזה. ציווי הוא לדורות, נאמר כאן זכור, ונאמר בשבת זכור, זכור את יום השבת (שמות כ ח), מה להלן זכירה על היין בכניסתו, אף כאן צריך זכירה על היין בכניסתו, מכאן לקידוש לילי פסח מן התורה:

דכי בחוזק יד הוציא ה' אתכם מזה. דהיינו ממצרים:

הולא יאכל חמץ. לעשות את המאכיל כאוכל, אתה אומר כן או אינו אלא לאוסרו בהנייה, כשהוא אומר לא תאכל עליו חמץ (דברים טז ג), למדנו שאסור בהנאה, הא מה ת"ל לא יאכל חמץ. לעשות המאכיל כאוכל, ולא חמץ בלבד אמרו, אלא אפי' כל האיסורין שבתורה אחד האוכל ואחד המאכיל במשמע: