מדרש שכל טוב — מאמר ש״ב
אוהיה לך לאות. לאת חסר ו', לומר לך ארבע פרשיות של יד צריכות שיהיו בכרך אחד, והדין נותן הואיל ואמרה תורה תן תפילין בראש ותן תפילין ביד, מה בראש ארבע טוטפות, אף ביד ארבע טוטפות, ת"ל והיה לך לאות על ידך, זה כרך אחד של ארבע פרשיות:
בלך לאות. ולא לאחרים לאות, שלא יטלנו בידו ויראם לכל העולם, אלא ישתמש בהם בצנעה:
געל ידך. לא נאמר בידך אלא על ידך, זהו קיבורת, דהיינו גובה של יד:
דידך. זו שמאל, וכה"א אף ידי יסדה (הארץ) [ארץ] וימיני טפחה שמים (ישעי' מח יג), ואומר ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים (שופטים ה כו), ואומר גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך (תהלים קלט י), למדנו ליד שנאמר כאן שהיא שמאל:
הולזכרון בין עיניך. אבל הרשעים נאמר בהם אין פחד אלהים לנגד עיניו (שם לו ב):
ומהו ולזכרון, ספר זכרון ארבע פרשיות (בכיס) [בכרך] אחד:
זבין עיניך. על גובה של ראש, וכה"א ולא תשימו קרחה בין עיניכם (דברים יד א), מה בין עיניכם האמור להלן על גובה של ראש, אף בין עיניך האמור כאן על גובה של ראש:
חלמען תהי' תורת ה' בפיך. למה נאמר, לפי שנאמר והי' לך, שומע אני אף הנשים במשמע, והדין נותן, הואיל ומזוזה מצות עשה ותפילין מצות עשה, אם למדת על מזוזה שהיא נוהגת בנשים כבאנשים יכול אף תפילין כן, ת"ל למען תהי' תורת ה' בפיך, לא אמרתי אלא במי שהוא חייב בתלמוד תורה, מכאן אמרו הכל חייבין (בתלמוד תורה) [בתפילין] חוץ מנשים ועבדים:
טכי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים. גדולה מצות תפילין שהיא מזכרת יציאת מצרים: