מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםמדרש שכל טוב — מאמר שנ״ח
אנחית בחסדך. דומה לו וינחם אל מחוז חפצם (תהלים קז ל), וינחם בענן יומם (שם עח יד) ולשון נחיי' היא כאדם המפרש בים וקם סער עליו, או כיוצא בשיירה ותעה ורדפוהו ליסטין, ונזדמן לו אוהבו והוליכו והנחהו בשלום למחוז חפצו, לכך נאמר נחית בחסדך, שלא היו בידינו מעשים טובים ומצוות אלא חסד עשית עמנו ונחיתנו:
בעם זו. כלומר עם זה ולשון זכר היא, ודומה לו עם זו יצרתי לי (ישעי' מג כא):
געם זו גאלת. במה גאלתם, בכופר שנתתה מצרים בתמורתם:
דנהלת. אין נהילה אלא נהיגה בלט, ודומה לדבר אתנהלה לאטי (בראשית לג יד), אין מנהל לה (ישעי' נא יח), וינהלם בלחם (בראשית מז יז), וכל דומיהן:
הבעזך. בתוקף שלך שאע"פ שאתה עזוז וגבור לא היתה מדביקתו ללכת במרוצה אלא כמחזיק ביד בנו ומכה לו לאט, ולא עוד אלא שנהילתך היתה עריבה ביותר שנשאתנו בעוזך על כנפי נשרים בשעה קלה והבאתנו במצרים בלילי הפסח:
ואל נוה קדשך. למקום בית המקדש, דכתיב ביה נוה שאנן אהל בל יצען (ישעי' לג כ), ואכלנו שם הפסח, והחזרת לנו למצרים מיד, ואע"פ ששכינתך היתה נחפזת לכך דכתיב ואכלתם אותו בחפזון (שמות יב יא), לנו לא החפזתה בכך: