מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםמדרש שכל טוב — מאמר שפ״ו
אוימודו בעומר. לא שלקטו באומד הדעת והניחו אלא לקטו במידת העומר, דהיינו עשירית האיפה, והאיפה ג' סאין, הסאה ששת קבין, הקב ד' לוגין, והלוג ו' ביצים, סימן גוד"ו אילנא (דניאל ד יא), נמצא הקב כ"ד ביצים, הסאה קמ"ד ביצים, האיפה תל"ב ביצים, העומר שהוא עישור תל"ב ביצים, מ"ג ביצים וחומש ביצה, ואם יש בעיסה כשיעור הזה חייבת בחלה, פחות מכאן אינה חייבת בחלה, וכשיעור הזה לשין עיסה בפסח, כדי שלא לערב קמח בפסח יותר מזה ליטול הימנה חלה כראוי:
בולא העדיף המרבה. שיש לו נפשות הרבה בתוך אהלו ללקוט באיפה אלא בעומר:
גוהממעיט. שאין לו אפילו נפש אחת:
דלא החסיר. מעומר אחד:
האיש לפי אכלו לקטו. עומר לכל נפש:
וויאמר משה אליהם. משה אמר לזקנים, וזקנים אמרו לכל ישראל:
זאיש. שום בעל הבית:
חאל יותיר ממנו עד בוקר. וה"ה לכל מ' שנה וי"ד יום שהיו אוכלין את המן, וכל כך למה, כדי להכין את לבם לאביהם שבשמים. שהרי מי שהיה לו בנים ובנות דואג ואומר למחר לא ירד המן ויהא לבו נכון לאביו שבשמים: