מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

מדרש שכל טוב — מאמר ת״ד

אויצעק משה אל ה' לאמר. אמר לפניו רבונו של עולם בינך ובינם אני הרוג, אתה אמרת לי אל תקפיד כנגדם, שנאמר כי תאמר אלי שאהו בחיקך (במדבר יא יב), והם מבקשים להורגני:
במה אעשה לעם הזה. איני יכול לעשות להם או לתת להם כלום זולתי בדבריך:
געוד מעט וסקלוני. כלומר אם אמתין עוד כשעה קלה קמים עלי וסוקלין אותי, ודומה לדבר עוד [אחת] מעט [היא] ואני מרעיש (חגי ב ו), ועוד מעט ואיננו בוא וראה שבחו של משה רבינו שלא ביקש לטורדם, אלא ביקש עליהם רחמים, אלא שהיה מגביה דברי תרעומתם עליו והקב"ה ממיך, ובמקום אחר הקב"ה מגביה ומשה ממיך שנאמר ועתה הניחה לי ויחר אפי ואכלם (שמות לב י). ואחריו מהו אומר, ויחל משה את פני ה' אלהיו (שם שם יא):