מדרש שכל טוב — מאמר ת״ט

אויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים, לא אמר בחר לי, אלא בחר לנו, השווה כבוד תלמידו לכבוד עצמו, והיינו דתנן יהיה כבוד תלמידך חביב עליך כשלך, וכך אמר שאול לנערו פן יחדל אבי מן האתונות ודאג לנו (ש"א ט ה), לפיכך זכה למלכות, ומנין שיהא עליך כבוד חבירך חביב כמורא רבך, שנאמר ויאמר אהרן אל משה בי אדני (במדבר יב יא), והלא שווין היו, דכתיב הוא אהרן ומשה הוא משה ואהרן, ולא עוד אלא שאהרן גדול ממשה שלש שנים, ומה ת"ל בי אדוני שעשאו כרבו. ומניין למורא רבך שיהא עליך כמורא שמים, שנאמר אדוני משה כלאם (שם יא כח). כשם שהקב"ה כלאם, כך אתה כלאם:

באנשים. גבורים ויראי חטא:

גוצא. מתחת הענן:

דהלחם בעמלק. וקבלה היתה ביד משה שאין עמלק נופל אלא ביד בני יוסף, שנאמר ובית יוסף להבה ובית עשו לקש (עובדי' א יח), לפיכך זירז את יהושע להלחם בעמלק:

המחר. איסי בן יהודה אומר חמשה דברים בתורה אין להם הכרע, אלו הן:

ושאת, ארור, מחר, משוקדים, וקם, שאי אתה יכול להכריע התיבה ממש עם שלפניה או עם שלאחריה, הלא אם תטיב שאת (בראשית ד ז), או שאת אם לא תטיב, וברצונם עקרו שור ארור (שם מט ו), או ארור אפם כי עז, וצא הלחם בעמלק מחר (שמות יז ט), או מחר אנכי נצב, ארבעה גביעים משוקדים (שם כה לד), או משוקדים כפתוריה ופרחיה, הנך שכב עם אבותיך וקם (דברים לא טז), או וקם העם הזה:

זמחר אנכי נצב. ר' אלעזר המודעי אומר למחר בשעת מלחמה נגזור תענית ונהיה מעותדים:

חעל ראש הגבעה. אלו מעשה אבות ואימהות, שנאמר כי מראש הרים אראנו ומגבעות אשורנו (במדבר כג ט), זהו מדרשו, אבל פשטיה דקרא כר' יהושע דאמר על ראש הגבעה ממש כמשמעו:

טומטה האלהים בידי. במקום דגל, מטה שבו נקרע הים ובו נעשה כמה ניסים ושמו של הקב"ה חקוק בו, אקחנו בידי לדגל, ובו נכה את עמלק: