מדרש שכל טוב — מאמר תל״ז

באת העם בכל עת. בני אדם שמתבטלין ממלאכתן ועוסקין בתורה יהו דנין את העם בכל עת, אלו דברי ר' אלעזר המודעי, אלא ר' יהושע אומר בני אדם שהם בטלין ממלאכתן ואינן מתיישבין בתלמודם תדיר יהו דנין את העם בכל עת, והיינו דדרשינן לקמן באם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים (פסוק כג):

גוהיה כל הדבר הגדל יביאו אליך. הגדל חסר וי"ו, דלא תימא דבר של גדול כגון שבט ונביא השקר וכהן גדול, משום דלאו מהכא נפקא, אלא הדבר הגדול, דין שהוא גדול ומופלא, כדכתיב כי יפלא ממך דבר למשפט (דברים יז ח), ואפילו דבר קטן ומופלא או דבר של אדם קטן ומופלא זהו דבר גדול בעיניהם:

דיביאו אליך. כדכתיב ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט (דברים יז ט):

הוכל הדבר הקטן. היינו דבר פשוט:

וישפטו הם. קדמאה ישפטו, בתראה (פסוק כו) ישפוטו ומה הפרש בין זה לזה, אלא ישפטו בדיבור, כגון דאמר לזה חייב אתה, לזה זכאי אתה, אי נמי פטור, וטמא, אבל ישפוטו משפט שיש בו מעשה, כגון מלקות ומיתות בית דין, ודומה לדבר ושפוטים עשו (כך) [בה] (יחזקאל כג י):

זוהקל מעליך. לפי שכבר אמר לו כי כבד ממך הדבר (פסוק יח), לכך אמר לו והקל מעליך, דלא לימטייא לך אלא שיבא מכשורא:

חונשאו אתך וכן הוא אומר להלן ונשאו אתך במשא העם וגו' (במדבר יא יז), והאי אתך אייתר ליה לדרשא. אתך בדומין לך, מיכן אמרו החשוד בדבר לא דנו ולא מעידו: