מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

מדרש שכל טוב — מאמר ג׳

אאם עולה קרבנו. להביא עולת חובה שתהא כדין עולת נדבה שיהא כל הפסולין הללו פוסלין בה:
במן הבקר. להוציא את הטריפה:
גזכר. להוציא טומטום ואנדרוגינוס:
דתמים. באם שאינו תמים אינו לרצון:
היקריבנו. כלומר יקדישנו. ר' יוסי אומר יקריבנו יבקרינו. ואמר ר' יוסי שמעתי בשוחט תמיד בשבת שאינו מבוקר שחייב חטאת משום דשחוט בשבת, ותנן נמי במס' תמיד נכנסו ללישכת הכלים וכו' והשקו את התמיד בכוס של זהב, אע"פ שהיה מבוקר מבערב היו בודקין אותו לאור האבוקות:
ואל פתח אהל מועד. מטפל בו ומביאו אל אהל מועד:
זיקריב אותו. מאחר שנאמר יקריבנו מה תלמוד לומר יקריב אותו, אלא לרבות אפילו נתערבה...: