מדרש שכל טוב — מאמר קנ״ח

בוישם על יצחק בנו. כזה שטוען צלובו על כתפו:

גויקח בידו את האש ואת המאכלת. שהיו ביד הנערים:

דוילכו שניהם. הוא ויצחק, ולכך לא הוליך אחד מהנערים עמו, שלא לעכב על ידו לשחוט את יצחק:

היחדיו. בלב תמים, זה לעקוד, וזה להשתחוות, כי לא גילה לו שהוא יהיה לעולה. ולמה נקרא הסכין מאכלת, א"ר חנינא שמכשרת את הבשר ומאכלת אותו לישראל בהיתר, שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו (בראשית ט ד), וכתיב וזבחת [שלמים] ואכלת (דברים כז ז). ואני אומר סכין שמסכן את הבריות: