מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

מדרש שכל טוב — מאמר רמ״ד

אותקם רבקה ונערותיה. לא נאמרה קימה אלא בלשון יחידה, כנגד רבקה שקימה היתה לה, שיצאת מבית הפסול, ונזדוודגה לצדיק:
בותרכבנה על הגמלים. כלומר הגמלים שלקח עמו, שכן דרך הגמלין גדילין במזרח:
גותלכנה אחרי האיש. א"ר מכאן שאסור לאיש להלוך אחרי האשה. ותרכבנה ותלכנה, וכל דומיהן, הו' והת' שבראש התיבה משמיע המלה לשעבר אם הו' נפתחת וגם הת' נדגשת, אבל אם שבא תחת הוי"ו והתי"ו נרפית התיבה נשמעת להבא, כגון ותשמענה הגבעות (מיכה ו א), (ותשאנו) [ותשנה] עלינו (ירמיה ט יז), (ותרדנו) [ותרדנה] עינינו (שם):
דויקח העבד את רבקה. בדברים, אמר לה אשריך שזכית להזדווג בצדיק שבחר בו הקב"ה להיות קודש כליל, ובירכו שבו ובזרעו יתברכו כל גויי הארץ:
הוילך. הל' נפתחת, כי סוף ענין הוא, ואם צירי תחתיו, היא תחלת ענין: