מדרש שכל טוב — מאמר רפ״א

בלחם ונזיד עדשים ויאכל וישת. כל צרכו:

גויקם וילך. ולא נשתהה אצל אביו לנחמו:

דויבז עשו. לשון בזיון, ודומה לו ויבז בעיניו (אסתר ג ו), בוז יבוזו לו (שה"ש ח ז), לא יבוזו לגנב כי יגנוב (משלי ו ל). והכניס עמו כת של פזרנים אמר נאכל ונשתה ונלעג עליו ואמסור לו דבר בטל מה שלא בא לידי, ולא עתיד לבוא לידי לעולם:

הורבותינו דרשו ואלה תולדות יצחק. למה הוצרך לומר בן אברהם, אלא לומר לך כל תולדותיו של אברהם האחרות אין בהם חפץ, זולתי תולדותיו של יצחק בן אברהם:

ואברהם הוליד את יצחק. שהיו דומין זה לזה וכן במעשיו הטובים, והיו הכל אומרים ודאי אברהם הוליד את יצחק:

זויעתר יצחק. כמו ויחתר יצחק, מלשון מחתרת, כאדם שחותר בקיר לפתוח לו פתח:

חלה'. לשם הנכבד שקרא אביו, שנאמר ויקרא [שם] אברם בשם ה' (בראשית יג ד), ולהר המוריה הלכו למקום שנעקד שם. ויעתר כלומר ויחתר, כמו שיצחק מחתר פתח רחמים, כך הקב"ה שמח לעשות רצון צדיק לפתוח לו פתח רחמים:

טויתרצצו הבנים. אמר ריש לקיש זה מתיר ציוויו של זה, וזה מתיר צוויו של זה, וממעי אמן זרתו מתוחה כנגדו:

יד"א ויתרוצצו הבנים בקרבה. כשהיא עוברת על בתי ע"ז היה מפרכס עשו לצאת, ועליו נאמר זורו רשעים מרחם תעו מבטן דוברי כזב (תהלים נח ד), וכשהיתה עוברת למקום קדושה, כגון בית המדרש היה יעקב מפרכס לצאת, ונדרש ויתרוצצו לשון מרוצה:

יאותלך לדרוש את ה'. להביא קרבן:

יבויאמר ה' לה. על ידי מלאך:

יגשני גויים. גיים כתיב, יו"ד באל"ף מתחלף, שלמה ביעקב אנדריינוס בעשו:

ידורב יעבוד צעיר. כלומר והרבה יעבוד צעיר כמו ורב (יהיו) [שיהיו] ימי (חייו) [שניו] (קהלת ו ג). יעבד חסר ו' זכה צעיר ייעבד, לא זכה יעבוד:

טוויצא הראשון. למה יצא ראשון כדי שתצא סריותו עמו, כעבד שנכנס תחלה ומשטף את המרחץ, ואח"כ נכנס רבו ורוחץ:

טזאדמני. א"ר אבא בר כהנא שהוא שופך דמים, כשראה שמואל הנביא את דוד והוא אדמוני (ש"א טז יב), נתיירא ואמר אף זה שופך דמים, משיבו רוח הקדש ואומר עם יפה עינים (שם), עשו מדעת עצמו עושה, אבל זה מדעת סנהדרין, שנאמר עיניך בריכות בחשבון (שה"ש ז ה), יבא אדמוני ויפרע מאדמוני, זש"ה ויך את אדום בגיא מלח שנים עשר אלף (תהלים ס ב), אלו שהכה יואב, וכתיב עד הכרית כל זכר באדום (מ"א יא טז):

יזכלו כאדרת שער. חסר ו', כלומר כולו כאדרת שער, הה"ד באדין דקו (כחדא) [כחדה] פרזלא חספא נחשא כספא ודהבא (והוא כמו עור) [והוו כעור] מן אידרי קיט (דניאל ב לה), א"ר חנינא בר יצחק מי גרם להם להיות כעור מן אידרי קיט, על שפשטו ידיהם באדירים:

יחויקראו שמו עשו. משמש לשון עשב, הוא מלא שער, כשדה מלא עשב:

יטאיש יודע ציד. ר' אבהו אמר ציידני סיידני, צד בבית צד בשדה, בבית האיך מתקנין מילחא, בשדה האיך מתקנין תיבנא, ר' חייא בר אבא אמר איש שדה שהפקיר עצמו כשדה, אמרו ישראל רבש"ע לא דיינו שנשתעבדנו לכל האומות אלא אף לזה שנבעל כנשים, אמר להן הקב"ה אף אני בו בלשון אפרע ממנו, שנאמר והיה לב גבורי אדום ביום ההוא כלב אשה מצרה (ירמיה מט כב):

כויעקב איש תם. בדרכיו:

כאיושב אהלים. אמר הקב"ה אתה פתחת באהלים, חייך כי בזכותך אשיב שבות בניך, שנאמר הנני שב (את) שבות אהלי יעקב ומשכנותיו ארחם (ירמיה ל יח). י' ע' ק' ב' יו"ד על שם כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (בראשית כח כב), אחד מן עשרה, ע' על שם בשבעים נפש (דברים י' כב), ק' על שם ק"ג ברכות שקיבל מאביו בק"ג אותיות, מן ויתן לך עד ברוך, ק' כנגד ק' של יעקב, ג' כנגד אמן שענו לו מן השמים. ב' שנתברך מן ב' אחיות:

כבויזד יעקב נזיד. אותו היום הלך אברהם לבית עולמו, והלך יעקב לבשל עדשים לניחומים, אמרו רבותינו מפני מה מנחמים בביצים, שכשם שאין פה לביצה שהיא עגולה, כך אסור בבית האבל להרבות דברים, ואמרינן אגרא דבי טמיא שתיקותא, שנאמר וידום אהרן (ויקרא י ג), וכתיב ישב בדד וידום (איכה ג כח). ד"א לפי שהביצה עגולה ומתגלגל, כך המיתה גלגול לעולם, דור הולך ודור בא ומתחלה היו מנחמין בעדשים שאין להם פה, כמו שיש לבטנים ולפולים, ועוד שהוא עגול:

כגויבא עשו מן השדה והוא עיף. רבנן אמרי משום ר' סימון את מוצא אברהם שחי קע"ה שנה, ויצחק ק"פ שנה, אלא אותן ה' שנים שמנע הקב"ה מחיי אברהם, מפני שבא עשו על נערה המאורסה, דכתיב כי בשדה מצאה (איש) וגו' (דברים כב כז), וכתיב הכא ויבא עשו מן השדה. והרג את האדם, כתיב הכא והוא עיף, וכתיב התם עיפה נפשי להורגים (ירמיה ד לא). אמר הקב"ה אני אמרתי לאברהם תקבר בשיבה טובה (בראשית טו טו), ואין זו שיבה טובה, שיהא בן בנו עובד ע"ז, ומגלה עריות, ושופך דמים, מוטב לו שיפטר מן העולם, הה"ד כי טבו חסדך מחיים (תהלים סג ד), וכתיב מפני הרעה נאסף הצדיק (ישעיה נז א):

כדמן האדום האדום הזה. ר' יוחנן אמר מיניה מן פטרוניא. ר"ל אמר מיניה ומן דכוותיה, הוא אדום, ותבשילו אדום, וארצו אדומה, דכתיב [ארצה] שעיר שדה אדום (בראשית לב ד), מגן גבוריו מאודם, לבושו מאודם, שנאמר אנשי חיל מתולעים (נחום ב ד). בעולם הזה פורע מהם דוד שהוא אדום כדלעיל, ולעתיד יפרע ממנו הקב"ה, דכתיב דודי צח ואדום (שה"ש ה א). בלבוש אדום, דכתיב מדוע אדום ללבושיך (ישעיה סג ב):

כהמכרה כיום. בפרהסיא כיום שהוא גלוי:

כוד"א א"ל הב לי יום חד מדידך, א"ר אחא כל מי שיודע לחשוב [כמה שנים ישב אבינו יעקב בשלוה ימצא] יום אחד ישב אביר יעקב בשלוה שלא היה בצל עשו:

כזד"א כיום, מה יום הולך ואינו חוזר, אף מכירתך קיימת ואינה חוזרת לך:

כחמה ראה יעקב ליתן נפשו על הבכורה. דתנן עד שלא הוקם המשכן היו מותרין בבמות והעבודה בבכורות משהוקם המשכן נאסרו הבמות וניתנה העבודה לכהנים, אמר יעקב חס ושלום שיהא רשע זה עומד ומקריב, זה"ש אם (לדם) [לא דם] שנאת (יחזקאל לה ו) זה דם קרבנות, ודם ירדפוך (שם), זו שפיכות דמים. ר' חמא בר חנינא אמר זה דם ברית מילה, שכפר בה, ומנע מזרעו, ומשך ערלתו:

כטולמה זה לי בכורה. רשב"ל אמר התחיל מחרף ומגדף, למה לי אין כתיב כאן, אלא למה זה לי, כפר בעיקר אמר שאין לו חלק בהקב"ה, דכתיב ביה זה אלי ואנוהו (שמות טו ב). בכורה. שכפר ולא היה חושש אלא בדבר שלפניו, ולא היה מאמין במה שהבטיח הקב"ה את אברהם ליתן לזרעו את הארץ. ראיתי בפי' ר' טוביה ב"ר אליעזר ז"ל מן האדום האדום, כי גם זהב שהוא אדום שאל לו על דמי הבכורה יחד עם התבשיל האדום, ולכך כופלן הכתוב, כי בתבשיל לבדו לא היה מוכרה. ומה דכתיב ויאכל וישת, אחר שנתן לו הזהב בדמי הבכורה, עוד הוסיף והאכילו והשקהו, כדי שימכור לו בעין יפה:

לויבז עשו. שהיה מלעיג על הבכורה, אמר דבר שאין אני עתיד לירש אני מוכרה לזה בממון:

לאויקם וילך. יצא מידי עולמו מה שביזה את הבכורה, א"ר לוי מתחיית המתים, אמר לית אלא עולם הדין ולית עולם אחר, אין עונש ואין שכר, פה דוברי שקר יסכר:

לבירויחו דורשי הפרשה וישכילו וסמך לפרשת בוז פרשת חרפה, שנאמר בבא רשע בא גם בוז ועם קלון חרפה (משלי יח ג), בבא רשע זה עשו הרשע, שנאמר ויבא עשו מן השדה, בא גם בוז, שבא לבזות את דבר בוראו ותחיית המתים והעולם הבא, ועם קלון חרפה שבעבור להודיע קלון חטאו, הביא הקב"ה חרפה במקומו, ואין חרפה אלא רעב, שנא' למען אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים (יחזקאל לו ל):