מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

מדרש שכל טוב — מאמר של״ז

אויאמר יצחק אל יעקב. עכשיו קראו הכתוב יעקב, כי כששמע שמזכיר שם הנכבד והנורא, מה שאין דרכו של עשו להזכיר שם שמים, לכך אמר שמא יעקב הוא זה, לכך נאמר:
בגשה נא. בבקשה אל יקשה בעיניך שאני חושדך:
גואמשך בני. גם זו השי"ן נדגשת ונשמע כאילו יש שני שיני"ן כמו ואמששך:
דהאתה. ה"א חטורה לשון תימה, האתה זה בני עשו אם לא, א"ר אושיעיה אותו שעה התחיל יעקב נשפך מים על ברכיו, והיה לבו רפי כשעוה, וזימן לו הקב"ה שני מלאכים אחד מימינו, ואחד משמאלו, והיו אוחזין אותו במרפקו שלא יפול, זש"ה אל תירא כי (אתך) [עמך] אני (ואל) [אל] תשתע כי אני אלהיך (ישעיה מא י), אל תשוע מלגשת: