מדרש שכל טוב — מאמר שצ״ב

בעמם. עם הרועים:

גורחל באה, לשון עבר, לפי שהטעם בבי"ת:

דעם הצאן אשר לאביה. כלומר צאן מועטת שנותרו לאביה:

הכי רועה היא. באותו הפעם לפי שהצאן מועטות ולא היה זולתם שבעים, וכה"א כי מעט אשר היה לך לפני (בראשית ל ל), ולפי שהיתה ילדה ואינה ראויה להנשא, לפיכך שלחה עם הצאן: