מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

מדרש שכל טוב — מאמר שצ״ו

אויהי כשמוע לבן את שמע יעקב בן אחותו. היאך גילגל האבן הגדולה, והאיך עלו המים לפניו:
בוירץ לקראתו. אמר אליעזר פסול הבית הביא עשרה גמלים טעונין כלי כסף וכלי זהב ובגדים, וזה שהוא אהוב הבית על אחת כמה וכמה, כיון שראהו ואין עמו כלום:
גויחבק לו. אמר שמא זהובים קשורין במתניו מישמש ולא מצא:
דוינשק לו. אמר שמא מרגליות בפיו משמש ולא מצא:
הויביאהו אל ביתו. לשואלו, אמר לו יעקב מה אתה סובר שאני טוען ממון איני טוען אלא דברים, שנאמר ויספר ללבן את כל הדברים האלה. מה שאירע לו: