מדרש שכל טוב — מאמר תי״ד

בויפתח את רחמה. שאף היא היתה עקרה וגזר הקב"ה ונגלף בה עיקר מיטריא, זש"ה בכל עצב יהיה מותר (משלי יד כג), שנתעצבה לאה בדברים נתיירתה בבנים, וכתיב שומע אל אביונים ה' ואת (אסוריו) [אסיריו] לא בזה (תהלים סט לד), והיה לו לומר בסוף בלשון ראשון, אלא בתחלה אל אביונים, ולבסוף שינה ואמר אסיריו, אלא כי שומע אל אביונים ה', אלו ישראל, דא"ר יוחנן כל מקום שנאמר סתם דל עני ואביון, בישראל הכתוב מדבר, ואת אסיריו לא בזה, אלו העקרות, שהן אסורות לפני הקב"ה בתוך בתיהן, וכיון שהן נפקדות בבנים הרי הן ניתרות ונפתחות מבית מסגר, ודומה לו (אסוריו) [אסיריו] לא פתח ביתה (ישעיה יד יז):

גורחל עקרה. כי דיי ללאה בכיותה ודמעתה עד כאן שאלמלא לא נפקדה גירשה, ומעתה הקב"ה מתאוה לשיחתה של רחל, לכך עיקרה, כמו שדרשנו בתחלת תולדות: