מדרש שכל טוב — מאמר תמ״ג
אתנה. לשון ענוה:
באת נשי. את בלהה וזלפה שנתנו לו לנשים:
גואת ילדי. אלו הבנים כולן:
דאשר עבדתי אותך בהן. אלו רחל ולאה:
הואלכה. לשון ענוה:
וכי אתה ידעת את עבודתי אשר עבדתיך. כשם ששבע שנים הראשונים קודם שהיו בנותיך ברשותי עבדתיך באמונה, כן בשבע האחרונות לאחר שנמסרו בנותיך לרשותי: