מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

מדרש שכל טוב — מאמר תנ״ח

אוהיה בכל יחם הצאן. בכל זמן שהיו עיבורן של צאן:
בהמקושרות. וזה עדר מתעברות הבכירות כעיקר משנתינו המיוסדות על המקרא, זה דכתיב לבשו כרים הצאן והעמקים יעטפו בר (תהלים סה יד), ואימתי עמקים יעטפו בר באדר מתעברות באדר, ויולדות באב, בר"ה שלהם למעשר אלול, ואותן המבכרות המתעברות הן הן הנקראות מקשרות, וכדברי רבותינו חרפתי', שיש להן כח להתקשר בחורף עם זכריהן ולרוץ אל שקתות המים, לפיכך שם יעקב את המקלות המפוצלות לעיני הצאן המקושרות ההם ברהטים ליחמנה במקלות, כדי שתהיינה נרבעות כנגד המקלות להוליד וולדות מטולאות כמו המקלות. זה ליחמנה נשמע כאילו הוא לשון יחידי והוא לשון רבותינו עיני תראנה בה: