מדרש שכל טוב — מאמר תפ״א

בוכל אשר לו. שלא השאיר משלו אחריו כלום:

גויקם. קימה היתה לו:

דויעבר את הנהר. זה פרת שהוא בין ארם ובין ארץ ישראל:

הוישם את פניו הר הגלעד. כלומר כיוון פניו ללכת להר הגלעד, ודומה לדבר בן אדם שים פניך אל ירושלים (יחזקאל כא ז), וכתיב אנה פניך מועדות (שם שם כא), כלומר מועדות ללכת: