מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

מדרש שכל טוב — מאמר תפ״ט

איש לאל ידי. אל לשון תוקף, וננקדת בצירי, ודומה לו אילי מואב (שמות טו טו), ואת אילי הארץ לקח (יחזקאל יז יג), כרים ואילים (דברים לב יד), התועבות האל (ויקרא יח כז), כולן מדוברין על אופן תוקף, כלומר יש לתוקף ידי לעשות עמכם רע שהרי הייתי בא בחיל כבד וכלי זיין עליכם אם רציתי:
בואלהי אביכם. צירף הנשים והבנים אל זכות של אברהם ובצל ייחוד אלהי אברהם:
גאמש אמר אלי. בלילה שעבר, ועיקר המלה לשון מישוש, ודומה לדבר ימששו חושך ולא אור (איוב יב כה), כאשר ימשש העור באפלה (דברים כח כט). ימששו בצהרים (איוב ה יד), לומר לדורות בלי להרע זרעך, שנאמר אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו (תהלים קה טו), וכתיב לא הניח [לאיש] לעשקם (דה"א טז כא):
דהשמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע. גירע ד"ה קונה, שנאמר לו פן וזה אמר מדבר, כלומר השמר לך ממעשה אבל תהא מדבר עמו כרצונך בין טוב ובין רע, ודומה לו וישמע הקול מדבר אליו, וכן ט' במקרא: