מדרש שכל טוב — מאמר תק״מ

בכי לא יכול לו. לנוצחו, א"ר חנינא ב"ר יצחק אמר לו דבר הקודש למלאך הרי חמשה קמיעין תלויין ביעקב, זכות עצמו, וזכות אביו, וזכות זקינו, [וזכות זקינתו], וזכות אמו, מדוד עצמך אם אתה יכול לעמוד כנגד זכותו, כיון ששמע כך פירש מלהלחם עמו:

גויגע בכף ירכו. הוא ראש העצם שבירך נגע בו כדי לשומטו:

דותקע כף ירך יעקב. (נח) ר' ברכיה ור' אליעזר בשם ר' יוסי סדקיה כדג, ר' נחמיא ב"ר יעקב אומר שפירש הכף ממקומה, ודומה לו פן תקע נפשי ממך (ירמיה ו ח), והכרת אותותם שהתי"ו שלהם ננקדת בצירי או בסגול והטעם בק':

הבהאבקו עמו. זה מוכיח על מה שדרשנו תחלה ויאבק לשון דיבוק וסידור מלחמה שלפיכך נקעה הכף. ר' חמא ב"ר חנינא כל אותו הלילה היו שניהן שגושין זה לזה, זה כנגד זה תריסו של זה כנגד תריסו של זה, כיון שעלה השחר הניחו ויאמר שלחני: